חוסר סימטריה, רגל אחת פחות יציבה, גב שטוח ועוד הן תופעות נפוצות שמתאמנים נותנים להם יותר מידי חשיבות בזמן האימון. מה הן התופעות ולמה לא צריך להתייחס אליהן? בכתבה הבאה

בזמן האימונים השונים, אנו מאתגרים את יכולתו של הגוף. אנו מניעים את המפרקים בכל טווח התנועה, מכווצים את השרירים בעוצמה משתנה, מבצעים תנועות מורכבות וכל זה במצבי עייפות ומתוך מטרה להשיג שיפור בתפקוד הגוף. אם בעבר הדגש בביצוע תרגילים הושם על כמות הביצוע של התרגילים: כמה פעמים לעשות כל תרגיל. הרי שבשנים האחרונות עם העלייה במורכבות של האימונים: כגון אימון תפקודי, אימון כנגד משקל הגוף וכו'. מושם דגש רב לא רק על הכמות אלה גם על האיכות של ביצוע התרגיל: כיצד לבצע את התרגיל, עם גדש על מודעות הגוף, זאת מתוך הנחה שביצוע לא מושלם של תרגיל זה או אחר עלול ללמד שקיימת בעיה כל שהיא בשרירים ובמפרקים שעלולה להגביר את הסיכון להופעת פציעה או לגרום לכך שביצוע התרגיל לאורך זמן לא יהיה יעיל ולא נפיק מימנו את היתרונות הבריאותיים. גישה זו מתאימה לספורטאים מקצוענים שמתחרים במקצועות כגון: התעמלות אומנותיות, ריקוד, וכו' אשר רוצים להביא את יכולתם הגופנית עד הקצה ומוכנים להשקיע שעות רבות של אימונים בכך. אולם למתאמנים אשר עוסקים בפעילות על מנת לשפר את מצבם הגופני, התעסקות מוגזמת באיכות תנועת הגוף עלולה לגרום לבזבוז זמן רב .

תופעות הקורות בזמן האימון שעדיף להתעלם מהן:

התופעה – חוסר סימטריה בזמן תנועה: כאשר מבצעים תרגיל מורכב, הדורש פעולה בו זמנית של שני צידי הגוף, חלק מהמתאמנים מרגישים שצד אחד מבצע את התרגיל בצורה נכונה וחלקה יותר מהצד השני. לדוגמה, בטווח התנועה: בזמן ביצוע תרגלי כתפיים טווח התנועה של זרוע אחת גדול יותר מהזרוע השנייה.
בפועל: בכל אדם קיים חוסר סימטריה בזמן התנועה בין שני הצדדים. חוסר סימטריה זה הוא מצב נורמלי. מחקרים שבוצעו בקרב אצנים מקצוענים גילו חוסר סימטריה משמעותי בין שני הצדדים שלהם שלא השפיע כלל על הביצועים. גם שיטות תרגול נפוצות למניעת פציעות כגון: FMS שמבוססות על התאמת התרגול על פי השגת סימטריה בין שני צידי הגוף, הוכחו כלא יעילות בחיזוי של פציעות.
סיכום: יותר יעיל לתרגל את שני צידי הגוף בו זמנית מאשר לשים דגש על כל צד בנפרד.

התופעה – רגל אחת יותר יציבה מהשנייה: בזמן ביצוע תרגילים בעמידה על רגל אחת, מרגישים המתאמנים שברגל אחת הם יציבים יותר מאשר הרגל השנייה.
בפועל: כמו שיש יד דומיננטית שבה אנו מבצעים את המשימות הדורשות דיוק או כוח כך יש רגל דומיננטית, אולם לרוב אנו לא מרגישים זאת אלה כאשר אנו צריכים לבצע משימה מורכבת על רגל אחת. הרגל הדומיננטית ביציבות נקבעת לרוב על פי רגל שאנו באופן טבעי עומדים עלייה יותר. לדוגמה: שחקני כדורגל, הרגל היציבה יותר היא הרגל שלא בועטת בכדור. מחקרים שנערכו בקרב כדורגלנים מצאו ששכיחות הפציעות אינה קשורה להבדל בדומיננטיות בין שתי הרגליים.
סיכום: תרגול של שתי הרגליים לסירוגין יעיל יותר לשיפור בתפקוד הגוף מאשר מתן דגש על אימון של הרגל החלשה.
.
התופעה – לקויי יציבה: כתפיים עגולות, גב שטוח, כף רגל שטוחה ועוד הינם חלק מליקויי היציבה הנפוצים באוכלוסייה. כתוצאה מכך שאימון כרוך במודעות גוף גבוה חלק מהתרגול מתבצע מול מראה, מתאמנים רבים מבחינים בליקוי היציבתי שלהם וחוששים שהוא יוביל לפציעות.
בפועל: המושג ליקויי יציבה הוא מושג כללי מאוד. אין יציבה מושלמת, לכל אדם יש יציבה ספציפית שלו שקשורה למבנה השלד שלו ולא לחולשת שרירים או קיצור שרירים. לא נמצא קשר בין יציבה לקויה לעלייה בסיכון להופעת כאבים אורתופדים. ישנם ספורטאים רבים ברמה הגבוהה ביותר אשר סובלים מעקמת בגב, הבדל באורך רגליים, גב שטוח ועוד. ליקויי יציבה אלה לא משפיעים על הביצועיים הספורטיביים שלהם. רק כאשר מדובר בשינויי יציבה פתולוגיים כגון: עקמת חריפה, יש צורך בתרגול ספציפי לתיקון הליקוי. מה עוד שעל מנת להשיג שיפור ביציבת הגוף יש צורך בתרגול יום יומי הנמשך זמן ארוך.
סיכום: אימון נכון ומאוזן גורם לשיפור בתפקוד הגוף יותר מאשר אימון ספציפי המיועד לליקוי יציבתי.

התופעה – הופעת כאב במגע: הופעת כאבים במקומות שונים בגוף הם תופעה שכיחה בזמן אימונים אשר דורשים, לרוב, התייחסות בזמן האימון. אבל ישנם מצבים בהם מתאמנים לא סובלים מכאבים בזמן האימון עצמו, אך שנוגעים בנקודה מסוימת הדבר מפיק כאב שגורם לנו לחשוב שמופעל עומס גדול מידיי על האזור או שהכאב מעיד על בעיה כל שהיא.
בפועל: כאב במגע יכול להיגרם ממספר סיבות, לרוב הוא נגרם מרגישות של מערכת העצבים התחושתית. כל עוד לא כואב בזמן ביצוע התרגילים או לאחריהם והכאב נגרם רק במגע באזור, כנראה מדובר ברגישות של מערכת העצבים שהסיבה לא תמיד ברורה ולא קשורה לתנועה. לכן, הדבר לא מעיד על בעיה כל שהיא ואין צורך להתייחס או לטפל בזה בטיפולים שונים. מה עוד שהפעלת לחץ והפקת כאב מגרה את מרכזי הכאב במוח ועלולה לגרום להופעת כאב כרוני.
סיכום: אימון גופני גורם לירידה בתחושת הכאב, המשך אימון יפחית את הכאב. גם במידה והכאב לא קשור לתנועה.

התופעה – הרגשה של חוסר גמישות בתנועה: טווחי התנועה של הגוף הם אחת התופעות הבולטות שמתאמנים מרגישים לא בנוח לגבי עצמם. רבים קושרים את העובדה שהם לא גמישים מספיק לירידה ביכולת הגופנית או להגברת הסיכון להופעת פציעות. לרוב התחושה היא שמקור הבעיה בשרירים שהתקצרו ויש למתוח אותם.
בפועל: גמישות היא תכונה גנטית שנקבעת על פי הרכב רקמת החיבור. נשים יותר גמישות מגברים. ירידה בטווחי התנועה של הגוף הינה תופעה טבעית של הגיל, כך הגוף שומר על יציבותו לאורך זמן. כאשר אנו מבצעים תנועה ומרגישים נוקשות אין זה אומר שבאמת טווח התנועה מוגבל אלה תחושה טבעית של הגוף. כאשר ישנה הגבלה בתנועה בגיל צעיר לרוב הבעיה היא לא בקיצור של השרירים אלה מקורה במבנה המפרק עצמו. אין קשר בין ירידה בגמישות לבין עלייה בשיעור הפציעות בקרב האוכלוסייה, מה עוד שאימונים שכוללים תנועה של הגוף יעילים באותה מידה כמו תרגילי מתיחה ספציפיים.
סיכום: אימונים שכוללים תנועה בטווחי תנועה מלאים ישפרו משמעותית את התנועתיות של כל הגוף.