תמונה תרגיליםקושי בהליכה או בעליית מדרגות בגיל מבוגר עלול להיגרם מ”סרקופניה” איבוד של מסת שריר, תופעה ששכיחותה עולה במקביל לעלייה בתוחלת החיים. היא גורמת גם לפגיעה ביכולת התפקודית ועלולה לגרום אף לנכות הפתרון לבעיה הוא בחדר הכושר.

סרקופניה ביוונית פירושה: סרקו – בשר, פניה – איבוד. איבוד של מסת השריר הינה תופעה ששכיחותה עולה שנים האחרונות עקב העלייה בתוחלת החיים. בעוד ש 20% מהאנשים מעל גיל 70 יסבלו מימנה, הרי שמעל גיל 80 כל מבוגר שני יסבול מימנה. התופעה גורמת בשלב הראשון לירידה ביכולת התפקודית קושי בהליכה או בעלייה מדרגות אך בשלב מתקדם לעלייה בשכיחות הנפילות ושברים בעצם הירך, ואף לנכות.
מחקרים שעקבו לאורך מספר שנים אחר אנשים בגיל מבוגר, מצאו קשר ישיר בין גודל מסת השרירים ברגליים לבין היכולת התפקודית. אנשים בעלי מסת שרירים גדולה יותר תיפקדו בצורה טובה יותר, ומצב בריאותם היה טוב יותר.
מתברר שתהליך של איבוד מסת שריר מתחיל כבר מעשור הרביעי לחיים, ללא אימון גופני אנו מאבדים כ1% מהמסה השרירית שלנו כל שנה. משמע עד גיל 80 נאבד כ- 40%ממסת השריר שלנו.
ישנם מספר מנגנונים האחראים על ירידה במסת השרירית לאורך השנים: חלקם נובע מתהליך הזדקנות הטבעי וחלקם כתוצאה מפגיעה מתמשכת בשריר כתוצאה מאורח חיים לא תקין.
מתברר שלאורך השנים הגוף בצורה מתוכננת מעדיף “להקל” על עצמו ולהיפטר ממסת השרירים גדולה תהליך שנקרא “אפופטוזיס” משמעותו “מוות תאי מתוכנן”. במהלך השנים חלה ירידה הדרגתית במספר סיבי השריר, ותהליך זה אינו ניתן לשינוי. אולם במקביל ישנם המנגנונים נוספים הגורמים לירידה במסת השריר שכן ניתנים לשינוי. כתוצאה משילוב של חוסר הפעילות, ותזונה לקויה נוצרים בתהליכי יצירת האנרגיה בשריר חלקיקים אשר פוגעים בקרום האיבר שבו מתבצע תהליך יצירת האנרגיה המיטוכונדריה” הפגיעה מתמשכת עלולה לגרום להרס המיטוכונדריה למוות של תא. בנוסף כתוצאה מחוסר פעילות מתרחשת נדידה של תאי שומן לתוך סיבי השריר ואילו מחליפים את רקמת השריר.
וכך המהלך השנים מתרחשת ירידה הדרגתית גם במסת השריר וגם היכולת של השריר לפתח כוח.
אין בדיקה מיוחדת לאבחון התופעה, אנשים הסובלים מהתופעה לרוב בעלי משקל תקין עקב העלייה במסת השומן ביחס לשריר, ואת השינויים המתרחשים בשריר ניתן לבדוק רק באמצעות בדיקות תאיות. כן ניתן להתרשם בהסתכלות על מסת שרירית קטנה באזור הרגליים בעיקר בחלק הקדמי של הירך בהשוואה לאזור הבטן. בנוסף הופעת קושי בהליכה בעליית מדרגות, כאשר ברקע אין מחלת לב או נשימה עלולים להצביע על פגיעה במערכת השרירית.
למרות חוסר הפופולריות שלו בהשוואה לאימוניים אחרים כגון הליכה, או התעמלות באמצעות משקל הגוף או גומיות, הטיפול היעיל ביותר לבעיה הינו אימון לחיזוק שרירי הרגליים. מחקרים מראים שביצוע אימון לחיזוק שרירי הירך באמצעות מכשירי כוח, בדרגת קושי גבוהה גם לשיפור משמעותי ביכולת המתאמנים. התוצאות המעודדות ביותר מדווחות על שיפור ביכולת השריר לפתח כוח, לאחר תוכנית אימוניים של כ20 שבועות כך שהמתאמנים בגילאי 70 הצליחו להשוות את כוח השרירי הירך בדומה לאנשים לא מאומנים בני 40. מחקרים אחרים מדווחים על עלייה קלה במסת השריר, ירידה בצפיפות מבני השומן בשריר וירידה ברמות החלקיקים אשר עלולים לפגוע במיטוכונדריה.
ישנו הבדל בתגובה לאמון הכוח בין אנשים בגיל צעיר לבין אנשים בגיל מבוגר כתוצאה מהירידה בהורמוני ובחומרים המעודדים את גדילת השריר בגיל מבוגר. האימון בגל המבוגר אינו גורם לשיפור מואץ במסת השריר, אך עובדה זו אינה פוגעת ביעילותו.
מתברר שיחידות השריר אשר לא עברו מוות תאי מתוכנן, מפצות בתפקודן על מסת השריר שאבדה, ובתגובה לאימון הן משפרות את תהליכי הפקת האנרגיה, ואת היכולת שלהן להתכווץ. חשוב לציין ,שהאמוניים יעילים היו אימונים ממוקדים לחיזוק שרירי הרגליים: אשר כללו כ9 תרגילי חיזוק באמצעות מכשירי כוח, או באמצעות משקולות. בדרגת קושי קשה, 3 פעמיים בשבוע כאשר לאורך התוכנית רמת האימון עלתה בהתאם להתקדמות המתאמנים . דווח שרוב המשתתפים בגיל המבוגר הצליחו לבצע את התוכנית, ללא כל תופעות לוואי.