Printרקע
רבות דובר על כאבים הנובעים מתפקוד לקוי של עמוד השדרה, אולם חלק מן הכאבים המופעים בעקבות או בזמן אימון גופני עלולים לנבוע כתוצאה מלחץ מכני המופעל על סיבי העצב היוצאים מעמוד השדרה לכיוון הגפיים. העצבים הם למעשה חוטי חשמל קטנים אשר מוליכים זרם חשמלי, הם עטופים בשכיבה שומנית (מיאלין), תפקידי שיכבה זו: גם לבודד את סיב העצב על מנת שהולכה תהיה מהירה יותר וגם לספק לו חומרי מזון.

סיבי העצב הפריפרים יוצאים מעמוד השדרה בזוגות אחד מכל צד ומגיעים לכל שרירי הגוף. תפקיד הסיבים מתחלק לשניים: ישנם סיבים מוטוריים שתפקידם להעביר אותות כיווץ מעמוד השדרה לשרירים וישנם סיבי עצבים סנסורים (תחושתיים) שתפקידם להעביר תחושות של כאב, קור וחום, לחץ מכני וכו מהגוף לעמוד השדרה ולמוח.
העצבים עלולים להיפגע לכל אורך מסלולם, אולם ישנם אזורים אנטומיים שבהם הסיכוי לפגיעה בעצב גדול יותר. אזורים אלה מאופינים בכך שהם מתוחמים על ידי עצמות, ובנוסף באזור זה עוברים מספר רב של שרירים וכלי דם. השילוב של אזור בעל מסגרת קשיחה וצפיפות אנטומית מגביר את השכיחות להופעת לחץ מכני על העצבים. לדוגמא העצבים שמעצבבים את הידיים, יוצאים מחוליות הצוואר לכיוון הידיים. בדרך הם עוברים בשני אזורים מועדים: האחד מתחת לעצם הבריח (תסמונת מוצא בית החזה) ושני בשורש כף יד (תסמונת התעלה הקרפלית) ואילו העצבים שמעצבבים את הרגליים יוצאים מעמוד השדרה באזור הגב תחתון וחולפים דרך האגן. האגן הינו אזור מרובה בשרירים וברצועות ולכן הסיבי העוברים בסמוך לרצועות בעיקר באיזור המפשעה או דרך השרירים המייצבים את הירך (פיסיפורמיס סינדרום) הינם איזורים שבהם העצבים חשופים יותר ללחץ מכני.

תסמונת הלחץ העצבי
הלחץ המכני המופעל על סיבי העצב גורם ללחץ על השכבה החיצונית של העצב, כתוצאה מכך מתרחשת ירידה באספקת הדם, ובחומרי המזון של העצב, תהליך המוביל לתחושת כאב . לעיתים הכאב הינו מקומי אך לעיתים הוא מורגש לכל כל מסלול העצב, לעיתים הוא מלווה בתחושת נמלול או שריפה של הגפיים ובמקרים חמורים לחולשת שרירים. במרבית המקרים לא ידוע מהו הגורם שמוביל ללחץ אולם בקרב ספורטאים השכיחות של כאב המופיע על רקע של תפס או לחץ של העצבים הוא גבוה הרבה יותר וזאת משלוש סיבות: הפעלה וביצוע תנועות חוזרות של הגפיים בעצימות גבוה בענפי ספורט כגון: כדורעף, טניס ריצה ועוד. ענפי ספורט שבהם יש לחץ סטטי לאורך זמן כגון ברכיבה על אופניים וכתוצאה מהיפרטרופיה של השרירים.

תאורית הלחץ הכפול Double crush sydrome
תאוריה זו פותחה על ידי “מק-קומס ” בשנות ה50 על מנת להסביר מדוע כאשר יש לחץ תמידי על העצב הכאב מופיע לסירוגין? ומדוע לאחר ניתוח לשחרור העצב עדיין באחוז ניכר מהמנותחים ירגישו כאב. על פי התאוריה זו, הכאב תוצאה משילוב של לחץ מכני על העצב ההיקפי ולחץ על העצב באיזור בעמוד השדרה. כלומר לחץ אחד על העצב הופך אותו לרגיש יותר ללחץ נוסף, לטענתו הלחץ הכפול הוא שגורם לכאב. ואכן במספר מחקרים הוכח שבקרב 20-30% מנבדקים אשר שסבלו מכאבים כתוצאה מלחץ עצבי הקיפי אובחנו פתולוגיות גם בעמוד השדרה, אולם אין בתאוריה זו מספקת הסבר לחלק ניכר מהסובלים.

כיצד נוצר הלחץ ב ענפי ספורט הדורשים תנועה חוזרת ומהירה של הגפיים:
באופן נורמלי בזמן תנועת הידיים או רגליים סיבי העצב נעים עם הגפיים. לסיבי עצב ישנה יכולת להימתח מספר מילימטרים ולכן הם אינם מגבילים את התנועה. אולם במקרים שבהם העצב תפוס באזור מסוים וחלקו האחר נימתח עלול לגרום ללחץ ולנזק לסיב העצב.

הכאבים על רקע עצבי אופינים לענפי ספורט שבהם נדרשת פעולה חוזרת ומהירה של הידיים מעל הראש כגון כדורעף או טניס. שכיחות התפס העצבי גבוהה במיוחד באזור השכמות, במקרה זה התפס הוא שילוב של מעבר העצב באזור אנטומי צפוף, מסה שרירית גדולה וביצוע תנועות מהירות וחוזרות בטווחים קיצוניים.
מחקרים שבוצעו בקרב שחקני טניס ורצים למרחקים ארוכים שלא סבלו מכאבים עצביים מצאו, שלאורך זמן התרחשה הפרעה בהולכת העצבית, ולכן בקרב ספורטאים אלה קיים סיכוי גדול יותר להתפתחות התסמונת.

לחץ סטטי ממושך:
כאשר הגפיים נשארות במצב סטטי ללא תנועה לאורך זמן הדבר מגביר את הסיכון לפגיעה בעצב. מכוון שבמצב סטטי אין פעולת שרירים לכן הזרימה הורידית מואטת, כתוצאה מכך מתרחשת עליה בנפח הורידים, באזורים צפופים התרחבות הורידים עלולה לגרום ללחץ מכני על סיבי העצב הסמוכים . בנוסף גם במנוחה וגם במאמץ ידוע שהפעלת עומס ממושך על המפרקים בזווית המצמצמת את המרווח המפרקי עלולה להוביל ללחץ מכני על העצב. לאחרונה התפרסמו מספר מחקרים שבדקו את הפעילות העצבית של רוכבי אופניים למרחקים ארוכים. מתברר שהלחץ הממושך המופעל על כפות הידיים והזרוע כתוצאה מאחיזה והישענות על הכידון עלול לגרום לפגיעה בתפקוד העצביים העוברים לכף היד. בנוסף תנוחת הצוואר עלולה לגרום ללחץ נוסף באזור עמוד השדרה הצוארי והשכיחות גבוה יותר של כאבים.

היפרטרופיה שרירית:
היפרטרופיה הינו תהליך המתרחש כתוצאה מאמונים כנגד התנגדות שבו נפח השרירים עולה. לעיתים עליה בנפח השרירים באיזורים בהם השרירים עוברים בסמוך לעצבים גם היא עלולה לגרום ללחץ על העצבים. מספר מחקרים גילו שכיחות גבוהה של לחץ עיצבי באזור מוצא בית החזה (מתחת לעצם הבריח) , בקרב ספורטאים שעסקו בפיתוח גוף כתוצאה מעלייה בנפח שרירי הצוואר. בנוסף נמצא בקרב מפתחי גוף מקצוענים פתולוגיות הקשורות להופעת לחץ עיצבי גם בחלק האחורי של הזרוע.

אבחון :
ברוב המקרים כאשר התסמונת מופיע באיזורים בהם הסיכוי להופעת לחץ עיצבי הוא גבוה תהליך האבחון הוא פשוט יחסית. אולם מכוון שעצב עלול להיפגע לכל אורכו לעיתים קיים קושי באיבחון הבעיה. לכן על תהליך האיבחון לכלול מספר מרכיבים:

בירור הסימפטומים והיסטוריה של הופעת הכאב.
בדיקה גופנית: שבה מופק הכאב על ידי ביצוע מתיחה פסיבית של העצב לאורך מסלול או
הפקת הכאב על ידי הפעלת לחץ מכני על אזור הקשה או תנועה קיצונית במפרק המועד על מנת לעורר את הכאב.
הבדיקה אוביקטיבית לאיבחון פגיעה עיצבית הינה בדיקת EMG. במהלך בדיקה זו מועברים אותות חשמליים משני צידיי העצב ועל ידי כך נבדקת מוליכותו. לרוב עצבים הסובלים מלחץ מכני, תתרחש בפרעה בהולכה העצבית.

דרכי טיפול:
הטיפול העיקרי הינו טיפול פיזיותרפי שהוא כולל שילוב של עיסוי מקומי לשרירים ורקמה הרכה באזור המועד והנעה פסיבית של העצמות על מנת לשחרר את העצב.

בנוסף ביצוע מתיחות עצביות, מתיחות עיצביות כוללות תנועה אקטיבית או פסיבית של הגפיים כך שהעצב ימתח בצורה המרבית (לכל עצב פריפרי ישנה מתיחה ספיציפית) מספר מחקרים הראו שביצוע המתיחות העצביות גורמות לתנועה של העצב ולשחרורו.
בהתאם לתאורית הלחץ הכפול יש לטפל גם באזור מוצא העצב בעמוד השדרה על ידי הנעה פסיבית של חוליות עמוד השידרה.
ובמידה והטיפול הפיזקלי לא הועיל, או במקרה של הפרעה קשה של הולכה העיצבית מבוצע תהליך ניתוחי שבמהלכו משחררים את הלחץ סביב העצב.

מניעה:
לא ניתן לנבא מי מהעוסקים באימון גופני יסבול מלחץ על העצבים, אולם לעוסקים בענפי ספורט בעלי תנועתיות רבה של הידיים, מומלץ לבצע מתיחות לאזור הכתפיים ולשמור על טווח תנועה מקסימלי של אזור הכתף. ולעוסקים בריצה לבצע מתיחות לאזור הירך.

לרוכבי אופניים מומלץ כל מספר דקות לשחרר את הידיים מהאחיזה או הישענות על הכידון.
יש להתאים את תנוחת הרכיבה כך שלא יוצר עומס באזור הצוואר.
למתאמנים בפיתוח גוף יש להיות מודעים לאפשרות הופעת סימפטומים ןבמידה והם הופיעו מומלץ להפסיק את אימוני הכוח עד לבירור מהות הכאב.