רקע:
מפרקי גופנו אחראיים על תנועת הגוף. על מנת שנוכל לבצע תנועה לאורך זמן בצורה מהירה וחלקה, קצות העצמות במפרקים מוקפות בשכבה סחוסית. תפקידי הסחוס לשמש כבולם זעזועים ולהבטיח תנועה חלקה של העצמות במפרק.
אוסטאורטריטיס:
הינה מחלה ניוונית אשר גורמת לשחיקה של הסחוס הבין מפרקי, כתוצאה מהשחיקה, הסחוס אינו מסוגל לבצע את תפקידו. המחלה נפוצה מאוד: כ 40% מהאוכלוסייה יסבלו מהמחלה עד גיל 60 והיא הסיבה השכיחה ביותר לביקורים אצל רופאים אורטופדיים. המחלה נפוצה בעיקר במפרקים גדולים ונושאי משקל בירך ובברך, אך גם במפרקי האצבעות וכף היד. הסיבה הישירה שגורמת לשחיקת הסחוס אינה ידועה, אולם ישנם מספר גורמי סיכון שכוללים: היסטוריה של שבר במפרק, השמנת יתר, היסטוריה של מחלות זיהומיות, מחלות על רקע אוטואימוניות (מעורבות של מערכת החיסון) וחוסר אספקת דם למפרק. בתחילה, המחלה פוגעת בסחוס, כתוצאה מהחיכוך המוגבר נוצרים במפרק חלקי עצם (אוסאופיטים) , ובהמשך המחלה גורמת לפגיעה בעצם עצמה.
סימניי המחלה:
הסימפטום העיקרי של המחלה הינו כאב, במצבים קלים הכאב המפרקי מופיע בתחילת ההליכה ואחר כך נעלם ובמקרים חמורים יותר הכאב מופיע גם לאחר הליכה קצרה ועלול להגיע למצב שבו הכאב מגביל את מרחק ההליכה לעשרות מטרים. סימפטומיים נוספים: קרפיטציות (רעשים) במפרק בזמן תנועה, טווח תנועה מוגבל, נפיחות באזור המפרק, כאב שמופיע כאשר הרגל בכפוף. חשוב לזכור שלרוב, הסימפטומים חולפים לאחר תקופה מסוימת אך עלולים לחזור בשנית. בצילומי רנטגן, לרוב ניתן יהיה להבחין בצמצום המרווח הבין מפרקי (המרווח שבין עצמות המפרק) עקב הפגיעה בסחוס, ובשלב מתקדם יותר ניתן להבחין באוסטופיטים (חלקי עצם) במפרק עצמו.
הטיפול במחלה:
מכוון שאספקת הדם לרקמת הסחוס מוגבלת, תהליך ריפוי הסחוס הוא איטי ולעיתים בלתי הפיך. לרוב הטיפול התרופתי, שכולל מתן ויטמינים או תוספי מזון שונים, אינו יעיל . גם טיפולים כגון: הזרקת חומרים ,המעודדים יצירה של רקמה סחוסית, יעילותם מוגבלת. ככול שהמחלה מתקדמת היא גורמת להגבלה קשה יותר בתפקוד היום יומי. במצב זה יש לשקול מתן של אביזרי עזר להליכה כגון מקל על מנת להפחית את העומס במפרק. לבסוף, חלק מן החולים יזדקקו לניתוח על מנת להחליף את המפרק הפגוע. ניתוח זה למרות שהוא כרוך במספר שבועות של הגבלה תפקודית וכאב, גורם לשיפור ניכר במצבו של החולה ומאפשר לו לחזור לשגרת חייו.
השפעת הטיפול הפיזיקלי:
אחד הטיפולים היעילים והפשוטים באוסטאוטריטיס, הינו האימון גופני. אם בעבר התפיסה הרווחת היתה שמנוחה תוביל לירידה בכאב. הרי שכיום, הוכח בצורה מחקרית שלמרות הכאב, ואי הנוחות, אימון גופני נכון עשוי לשפר בצורה משמעותית את תפקוד החולים. המחקרים אף הוכיחו כיצד אימון גופני משפיע על רקמת הסחוס. לאימון ולטיפול הפיזקלי ישנן מספר מטרות עיקריות:
1. פעולה ישירה על הסחוס: מכוון שרקמת הסחוס דלה בכלי דם, הסחוס מקבל את החומרים הנדרשים להתחדשותו מהנוזל התוך מפרקי. בזמן הליכה, הלחץ שנוצר במפרק גורם לסחוס לספח אליו חומרים אילו. לכן ביצוע הליכה ותרגול נשיאת משקל גורמים להזנה של הסחוס.
2.שמירה על יציבות המפרק: כתוצאה מכאב והימנעות מביצוע מאמצים, השרירים שתפקידם לייצב את המפרק אינם מבצעים את פעולתם. ולכן בכל נשיאת משקל מופעל על העצמות עומס גדול בהרבה מאשר היה מופעל כאשר השרירים היו מייצבים את המפרק. אימון השרירים הגדולים, המניעים את המפרק והשרירים המייצבים את המפרק יגרום לשליטה שרירית טובה יותר סביב המפרק ולהפחתת הכאב.
3.שיפור תנועתיות וטווח התנועה: רוב החולים יסבלו מהגבלה או כאב בטווח התנועה של המפרק. ביצוע של תנועות פסיביות תוך שימוש בטכניקות מנאוליות המיועדות לשיפור תנועתיות המפרקים הרלוונטים, במיוחד בזוויות שבהן התנועה מוגבלת, יגרום לשיפור בתנועתיות המפרק והגדלת הטווח ובכך יפחית כאב.
4.טיפול ברקמה רכה: שימוש בטכניקות לטיפול ברקמה הרכה מסביב המפרק , כגון: ביצוע עיסוי לשרירים וגידים, יגרמו לשיפור בתפקודם, ולשחרור המפרק.
5.טיפול בסימפטומים: להקל על חומרת הכאב, על ידי שימוש בחימום ובזרמים חשמליים.
השפעת האימון הגופני:
מסיכום הספרות המדעית עולה שתוכניות שכוללות אימון גופני אירובי כגון הליכה השיגו תוצאות טובות בשיפור מרחק הליכה, והפחתה בכאב בקרב החולים. לא היה הבדל בכאב או במרחק הליכה בין מתאמנים שהתמקדו בחיזוק אינטנסיבי של השרירים מסביב המפרק לבין אילו שהסתפקו בפעילות מתונה יותר (הידרותרפיה). על מנת להשיג את השפעה הטובה ביותר על הסחוס יש צורך ביום מנוחה על מנת לאפשר לרקמת הסחוס להתאושש (3 אימונים בשבוע) . לאחר תקופת אימונים נמדדו שינויים מיטיבים בסחוס עצמו: שיפור בהרכב רקמת הסחוס, וכמותו.
אימון ותרגול של השרירים המייצבים ושיפור השליטה על הברך (proprioception ). על ידי אימון לחיזוק השרירים המתבצע על משטחים שונים (לא יציבים) גרם גם הוא להפחתת הכאב.
שימוש בטכניקות פיזיותרפיה טכניקות מנואליות: הכוללות הנעה פסיבית (על ידי המטפל) של המפרק על מנת לשפר את טווח התנועה של הברך במקרים של הגבלת בטווח וכאב , גרמו לשיפור בתפקוד היום יומי של הנבדקים ולהפחתת הכאב. הטיפול המשולב כפי שצוין קודם גם תוכנית טיפול שכללה אימון גופני וגם תוכנית המתבססת על שימוש בטכניקות מנואליות גרמו לשיפור ביכולת התפקודית וירידה בכאב בקרב חולים הסובלים מאוסטאוטריטיס. אולם במחקר שהתפרסם בעיתון היוקרתי physiotherapy דיווח: שבקבוצת המטופלים שטופלו בטיפול משולב שכלל אימון אירובי (הליכה), חיזוק שרירים בעצימות בינונית, תרגול וחיזוק של השרירים המיצבים את המפרק בעבודה על משטחים שונים ושימוש בטכניקות מנואליות ועיסוי, נמצא יעיל יותר בצורה משמעותית גם במידת ההטבה בסימפטומים וגם לקיצור ניכר בפרק הזמן עד להשגת הטבה, בהשוואה לקבוצת מתאמנים שהתאמנה רק באמצעות האימון הגופני.
לסיכום:
החזרת תפקוד מהירה ויעילה יותר, תתרחש כאשר תוכנית הטיפול מתייחסת לכלל המרכיבים המפרק הפגוע (טיפול המשולב) . טיפול זה יגרום לכך שהתוצאות ישמרו לאורך זמן רב וכתוצאה מכך תמנע התקדמות המחלה במהלך השנים בצורה היעילה ביותר.
