Print
אוסטאופרוזיס
הינה מחלה הגורמת לירידה בצפיפות העצם Bone mineral density (BMD) כתוצאה מכך
מתרחשת ירידה בכוח העצמות, והגדלת הסיכוי לשברים. המחלה שכיחה בעיקר בנשים לאחר גיל המעבר, כאשר גורמי הסיכון הינם: עישון, חוסר פעילות גופנית, תזונה לקויה, אי חשיפה מספקת לשמש, נטילת סטרואידים ממושכת, הקרנות, שכיבה ממושכת ועוד .
בארה”ב מידי שנה כ1.5 מליון שברים מאובחנים על רקע אוסטאופרוזיס. מיקום האופייני של השברים הינם בעצם הירך ובחוליות עמוד השדרה. שברים אילו, במידה והם טראומטים (עקב נפילה) מלווים בתהליך החלמה ממושך, שגורם לפגיעה קשה בתפקוד המטופל. גם עקב תהליך הריפוי האיטי וגם עקב פחד מנפילה נוספת, התוצאה הינה ירידה משמעותית בתפקוד המטופל , באיכות חייו, ובמצבו הפסיכולוגי.
כאשר השברים מתרחשים על רקע כרוני , עקב הירידה איטית בצפיפות העצם, הם מלווים בירידה הדרגתית בתפקוד כתוצאה מ : ירידה בטווחי תנועה, כאב, כתוצאה מכך מתרחשת ירידה נוספת ביכולת התפקודית של החולה. בנוסף, שברים בחוליות עמוד השדרה עלולים לגרום לפגיעה נוירולוגית שתוביל לנכות ולעיתים למוות.

פעילות גופנית ואוסטאופרוזיס
ביצוע פעילות גופנית הן פעילות כנגד התנגדות, והן ביצוע פעילות אירובית נמצא כעשוי לעכב את תהליך איבוד מסת העצם. כתוצאה מכיווץ השריר מתרחשת עליה בעומס המופעל על העצם גירוי זה גורם לעצירה או האטה של תהליכי פירוק העצם . ואילו בזמן פעילות אירובית ( הליכה) גם כתוצאה ממשקל הגוף המופעל על העצמות וגם חשיפת העצם לזעזועים, לדוגמא בזמן הליכה. שני תהליכים אילו גורמים לחיזוק העצם. יתרונות נוספים של פעילות גופנית: שיפור הקורדינאציה השרירית ושווי המשקל מה שעשוי למנוע נפילות נוספות ושיפור ביכולת התפקודית של החולה.

לכן ביצוע פעילות גופנית הינו מרכיב מרכזי במניעת התקדמות המחלה, טיפולים נוספים כוללים טיפול הורמונלי חילופי (בנשים), נטילת ויטמין D , תוספת סידן נמצאו כיעלים במקרים מסוימים. כיום רוב החולים נוטלים תרופה “פוסלן” אולם מתקשים לנטול אותה לאורך זמן עקב הדרישות המיוחדות של התרופה.

פעילות מומלצת
הפעילות המומלצת למניעת אוסטואפרוזיס מתחלקת לשניים:

אימון גופני המשפיע ישירות על מסת העצם:
מספר מחקרים רב שבדקו את השפעה של סוגי אימון שונים על מסת העצם מצאו שאימון אירובי שכלל הליכה , משולב עם אימון משקולות שכלל קבוצות שרירים גדולות (רגליים, כתפיים) היה היעיל ביותר בהאטת תהליך הידלדלות העצם. האימונים היו מלווים בשיפור הכוח של המתאמנים בכושרם הגופני. מחקר חדשני שהתפרסם לאחרונה היה הראשון מסוגו שמצא שאימון עשוי אף לשפר את מסת העצם.

המחקר שנערך בקרב נשים הסובלות מהאוסטאופרוזיס מצא שאימון גופני לשיפור הכוח 3 פעמים שבוע ,(כאשר הדגש הינו על מהירות הכיווץ 1 שניה) בעצימות גבוהה של 75% מהיכולת המרבית (בוצע בעזרת ציוד כוח מקצועי) בשילוב עם פעילות אירובית גרם לעצירת הירידה במסת העצם לאחר תוכנית התערבות למשך 12 חודשים כפי שהשתקף בבדיקות הדימות., חשוב לציין שבקבוצת הבקרה, שביצעה פעילות בעצימות דומה, אולם קצב כיווץ השריר היה איטי (4 שניות) התרחשה ירידה בצפיפות העצם. עם זאת בשתי הקבוצות התרחשה עליה דומה בכוח השריר ושתיהן דיווחו על ירידה דומה בכאב. מתברר שכיווץ שריר מהיר ובעומס גבוה גורם לעומס גדול יותר על הגידים וכתוצאה מכך לעומס גדול יותר על העצם בהשוואה לכיווץ איטי למשך 4 שניות.

אימון גופני המשפיע על הסימפטומים של המחלה:
כאשר המחלה מתבטאת בפגיעה בחוליות הגב גובר הסיכון להופעת כאבי גב, במנוחה ובתנועה. מספר מחקרים שבדקו האם תרגול גופני המיועד לאזור ספציפי עשוי לשפר את מסת העצם באותו אזור. לדוגמא ירידה במסת העצם בחוליות הגב האם חיזוק שרירי הגב יוביל לשיפור מסת העצם בחוליות. במספר מחקרים שבוצעו בקרב מתאמנים הסובלים משברים אוסטאופרוטים וגם בקרב מתאמנים שאובחנה אצלם ירידה בצפיפות העצם עולה שפעילות הגופנית שמטרתה תרגול באזור ספציפי ירך או גב שמפעילה עומס על אותו אזור בלבד אינה יעילה בעצירת התקדמות המחלה. היא כן יעילה בהפחתת ה כאב , שיפור בתנועתיות באותו אזור, שיפור יכולת התפקודית וכושרם הגופני של המתאמנים ושיפור בהרגשה הכלילית שלהם.
לכן באימון הגופני יש לשלב גם הליכה אירובית, חיזוק שרירים כללי בדרגת קושי גבוהה , בצורה הדרגתית וגם עבודה ממוקדת על האיזור שבו מתבטאת המחלה על מנת לשפר את תפקודו ולהפחית כאב.

סיכום ותוכנית מומלצת
לסיכום, פעילות גופנית בדרגת עצימות גבוהה, בתוכנית פעילות מובנת ומפוקחת וכחלק מטיפול רפואי כולל עשויה לשפר את מסת העצם. רוב תוכניות הפעילות שכללו תרגילים בעצימות נמוכה, או תרגילים הממוקדים לאזור הגב גרמו לשיפור בטווח התנועה בכוח השרירים, בירידה בכאב, ולשיפור באיכות חייהם של המטופל אבל לא להם השפעה מובהקת על צפיפות העצם. כמו כן נמצא שהשפעה המיטיבה של התוכניות פעילות גופנית נמשכת גם זמן רב לאחר התוכנית. הפעילות הגופנית המומלצת כוללת: שילוב של אימון אירובי (הליכה) , תרגילי חיזוק לכל שרירי הגוף, תרגילים ממוקדים לחיזוק שרירי הגב והבטן, תרגילי מתיחות לשיפור טווח התנועה בגב, ובאזור האגן. כל התוכניות כללו 3 אימונים שבועיים למשך זמן ממוצע של 60 דקות. כאשר לאחר האימון ניתן יום להתאוששות.