Printfriction syndrome ITB  הינה הפציעה האופיינית ביותר לרצים. למרות שהיא מוכרת גם לרצים, למאמנים ולמטפלים מתברר, ממחקר חדש שסוקר את ההוכחות המדעיות הקשורות לפציעה,  שחלק גדול מהידע פשוט אינו נכון ומבוסס.
friction syndrome ITB היא אומנם לא הפציעה הנפוצה ביותר בקרב רצים, כאבים בקדמת הברך נפוצים יותר, אבל אין ספק שהיא הפציעה האופיינית ביותר בריצה. היא מתאפיינת בהופעה של כאבים בצד החיצוני של הברך המופיעים  בזמן הריצה או לאחריה בזמן ביצוע תנועת כיפוף ויישור של הברך.
אבחון של המקור לכאב  מתבסס בעיקר על תלונות הרץ והסבר השכיח  לסיבה לכאב הוא , “חיכוך מוגבר” של הרצועה שעוברת בצד החיצוני  של  הירך על article51_2עצם הירך. הטיפול המקובל :כולל מתיחות מסאג’ מקומי ותרגילי חיזוק של  שרירי הברך . אולם מאמר חדש שמתפרסם בעיתון sport medicine שבוצע על ידי קבוצת חוקרים הולנדים בראשותו ד”ר וורפ בדק מה הן ההוכחות המדעיות הקשורות להופעת הפציעה והטיפול בה, מגלה שחלק גדול מהידע בקרב רצים, מאמנים ומטפלים אינו נכון אלה מבוסס על מיתוסים.

האם מדובר באמת בחיכוך מוגבר? מתברר שבניגוד להסבר המקובל, שהמקור להופעת הכאבים הוא ה-ITB ( רצועה שמתחילה באזור העליון של האגן ועוברת לאורך כל הצד החיצוני של הירך עד לאזור הברך), שבזמן ריצה כתוצאה מתנועה לא נכונה של הירך נוצר חיכוך מוגבר בין הרצועה לבין עצם הירך שגורם לכאבים.  8 מחקרים אנטומיים הראו שאין למעשה חיכוך בין הרצועה לבין העצם שמתחתיה אלה הכאב נובע ממשיכה מוגברת של הרצועה בזמן שלב הנחת הרגל על הרצפה שגורמת לדלקת. האזור הכואב הוא למעשה מבחינה אנטומית המשך החיבור של הרצועה עצמה לעצם.

האם הפציעה אופיינית לרצים מקצוענים? ההנחה שהפציעה אופיינית לרצים מקצוענים אינה נכונה. אומנם יש קשר ישיר בין מרחק הריצה השבועי (מעל ל-30 ק”מ ) להופעת הכאבים אולם התסמונת אופיינית דווקא לרצים חובבנים, הרצים בקצב ריצה איטי בעיקר על שבילי עפר, בשנות הארבעים לחייהם.

האם הפציעה נגרמת כתנועה לא נכונה של הירך בזמן הריצה? מתברר שגם לסיבה המקובלת להופעת התסמונת בקרב רצים אין ביסוס מדעי. כיום ההנחה היא שתנועה לא נכונה של הברך שנובעת מסיבוב פנימי מוגבר של הירך גורמת לעומס מוגבר על רצועה ה-ITB. מחקרים שניתחו את סגנון הריצה של רצים שסובלים מהתסמונת, מראים כי לא נמצא ליקויי ריצה אחיד שמאפיין את הסובלים מהסינדרום אלה נמצאו לקויים שונים הקשורים בעיקר לחוסר שליטה, דווקא בתנועת היישור והכיפוף של הירך והברך ופחות בתנועות סיבוביות. אחד הממצאים העיקריים שהמאמר מראה שבחלק גדול מהרצים שסבלו מכאבים, היה ההבדל באורך הרגלים מה שגרם לסיכון מוגבר להופעת הפציעה.

מהו הטיפול היעיל? גם לגבי הוכחות מדעיות ליעילות הטיפול, המאמר מדגיש שדווקא הטיפולים שנראים “כפשוטים” וטריוויאלים, שלרוב הרץ יכול לבצע אותם בעצמו, נמצאו כיעילים ביותר מבחינה מחקרית. ההמלצות הן: הפחתה משמעותית של מרחק ומהירות הריצה. חשוב לרוץ ללא כאב, כאשר מופיע הכאב יש להפסיק את הריצה. שימוש בקרח פעמיים ביום למשך 20 דקות על האזור הכואב, הימנעות מריצה בעליות או בירידות והתאמת מדרסים לתיקון ההבדל בין אורך הרגליים.
לגבי טיפולים מיקצועים יותר היעילות של חלקם מוטלת בספק לדוגמא: אין תועלת בביצוע מסאג’ מקומי ועמוק לאזור הכואב של הברך מכוון שהוא נימצא כלא יעיל. מתיחות של ה-ITB נמצאו כיעילות, כחלק מטיפול כולל. אולם, יש צורך לשלב אותם עם ביצוע מתיחות השריר הפנימי של הירך (אילו-פסואס).
לגבי תרגילי חיזוק של שרירי העכוז, היעילות שלהם טובה אולם, חשוב לשלב אותם עם תרגילי חיזוק נוספים על מנת להשיג תנועה נכונה יותר של הירך והברך.

תרגילים לטיפול בתסמונת בערוץ היוטיוב של פיזיולייף:

מקורות נבחרים:

Iiliotibial band syndrome in runners a systemic review. Van der Worp MP, Van der Horst N, de Wijer A, Backx FJ, Nijhuis-van der Sanden MW. Sports Med. 2012 Nov 1;42(11):969-92. doi: 10.2165/11635400-000000000-00000. Review.