מחלימים מניתוח אורטופדי? כיום מתברר כי אימון כוח מתקדם, מייד לאחר הניתוח, הוא תנאי הכרחי להצלחה מלאה של הניתוח.
כ 30% מכלל האוכלוסייה הבוגרת, מעל גיל 60, סובלים משחיקת סחוס במפרקי הברך או הירך. עם הגיל השכיחות של המחלה עולה וכך גם ההתקדמות בהופעת הסימפטומים שלה. בתחילת המחלה הכאב מופיע רק לאחר מנוחה, אך עם הזמן אצל חלק מהאנשים חלה החמרה משמעותית בכאב אשר פוגעת ביכולת ההליכה ופוגעת משמעותית בתפקוד היום יומי. במצב זה ניתוח להחלפת המפרק הפגוע הוא פרוצדורה יעילה מאוד שגורמת בטווח קצר לשיפור ניכר בתפקוד של המנותחים.
בשנים האחרונות, עם העלייה בתוחלת החיים, חלה עליה משמעותית במספר הניתוחים להחלפת המפרק שמבוצעים מיידי שנה וכתוצאה מעלייה במספר הניתוחים, התרחש שיפור ניכר בטכנולוגיה הניתוחית. כך לדוגמה יש היום בשוק מעל 100 סוגי מפרקים מלאכותיים רק עבור מפרק הירך. ההתקדמות הטכנולוגית גורמת לקיצור משמעותי בזמן האשפוז ובמשך ההחלמה. במקביל גוברת המודעות לחשיבות התחלת טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים מיד לאחר הניתוח. כל אלה, היו אמורים לשפר משמעותית את התוצאות ארוכות הטווח של הניתוח, אך למרות כל זאת, עדיין מחקרים מצבעים על כך שכ 80% מכלל המנותחים, גם זמן רב לאחר הניתוח, לא חזרו לדרגת הפעילות היום יומית שלהם שאותה היו רגילים לבצע רק לפני כמה שנים. תוצאות אלו העלו את השאלה מדוע, למרות ההתקדמות הטכנולוגית והאצת התהליך השיקומי, עדיין חלק גדול מהמנותחים סובלים מהגבלה כל שהיא?
כוח מכריע
תשובה לשאלה התקבלה כאשר בחנו החוקרים את כל 16 המחקרים שבדקו את מרכיבי התהליך השיקומי אותו עברו המטופלים. במחקר שפורסם לאחרונה בSports Medicine, Arthroscopy, Rehabilitation, Therapy & Technology הגיעו החוקרים למסקנה שההבדל בין הצלחה מלאה של הניתוח לבין הצלחה מוגבלת תלוי בעיקר בתהליך השיקומי לאחר הניתוח. כאשר התהליך השיקומי שאותו עברו המנותחים כלל תוכנית הדרגתית לשיפור כוח השרירים בצורה אינטנסיבית, חל שיפור משמעותי בתפקוד החולים בטווח הארוך. מטופלים אלה חזרו לדרגת תפקוד טובה יותר מאשר מטופלים שתהליך השיקום שלהם היה סטנדרטי ללא אימוני כוח
תוצאות מחקר זה ומחקרים נוספים שהתפרסמו בנושא, סותרות את התפיסה המקובלת בטיפול בחולים לאחר ניתוח, מכוון שכיום עיקר תשומת הלב מוקדשת לשיפור התנועתיות של המפרק עצמו ושיפור התפקוד היום יומי, כגון הליכה, עליית מדרגות וכו’ ואילו חיזוק השרירים באמצעות אימוני כוח בשלב הראשוני הוא בחשיבות משנית.
הסיבות שאימוני הכוח אינם זוכים לעדיפות עליונה היא שהאימונים עצמם דורשים מאמץ גופני גדול מהמטופלים ועלולים להחמיר באופן זמני את הכאב ממנו סובלים המתרגלים, בנוסף קיים חשש של המטופלים מפני סיכון התהליך הניתוחי. סיבה נוספת היא פיזיולוגית, לאחר הניתוח הכאב והנפיחות במפרק גורמים להפעלת רפלקסים אשר מונעים פעולה תקינה של שרירי המפרק כך שקשה יותר “לגייס” את השרירים על מנת לחזק אותם.
אולם, כאמור, תוצאות המחקרים מראים שחשיבות של אימון כוח היא גדולה מאוד. הסיבה היא שברוב המנותחים חלה ירידה משמעותית בתפקוד השרירים סביב המפרק כבר שנתיים לפני הניתוח. בדיקות הדמיה, בקרב מטופלים הסובלים משחיקת סחוס בירך, הראו לא רק ירידה חדה במסת השריר במפרק השחוק, אלה פגיעה פתולוגית משמעותית ברקמת השריר. כ 10% מכלל רקמת השריר הייתה מורכבת מחיבור שאיבדה את יכולת הכיווץ . כך לדוגמה בקרב מנותחים לאחר ניתוח החלפת ברך, בסיום האשפוז נמדדה ירידה של כ 80% בכוח של שרירי הברך.
מוקדם יותר טוב יותר
בשל סיבות אלה, על מנת להבטיח את הצלחת הניתוח, יש להקדיש פרק זמן לתרגול שנועד בטווח הקצר לשיפור כוח השרירים ובטווח הארוך לעלייה במסת השרירים סביב המפרק ולשיפור במבנה הרקמה. בנוסף, תרגול לאורך זמן גורם להתאוששות מהירה יותר של המערכת העצבית האחראית על כיווץ השרירים סביב המפרק.
בדחיפות שבתרגול הכוח יש גם אלמנט פסיכולוגי, נכון שמבחינה פיזיולוגית ניתן לשפר את כוח השרירים בכל זמן. אולם תחילת התרגול מייד לאחר הניתוח גורמת לכך שבמצב זה המטופלים בעלי מוטבציה גבוהה לתרגל ולהשתקם ויש להם את הזמן הדרוש להקדיש לכך באופן יום יומי. בשלב מאוחר יותר קשה יותר לגייס אותם לתרגל.
ההבדל העיקרי בין אימונים לשיפור הכוח לעומת התרגולים הבסיסים הם שתרגול הכוח מבוצע באמצעות גומיות כושר על מנת להשיג התנגדות גדול ה יותר לפעולת השריר, הם מבוצעים מספר פעמים מועט באופן יחסי 3 מערכות של 10 חזרות, כאשר דרגת הקושי הסובייקטיבית של התרגול גדולה. יש להתאים את עוצמת התרגול באופן רציף להתקדמות המטופל: להגביר את דרגת הקושי באופן הדרגתי כאשר תרגיל מסוים הופך לקל מידיי. מתברר שרוב המטופלים באמצעות הדרכה מתאימה מסוגלים להמשיך את התרגול באופן עצמי בביתם.
ללא חשש
לגבי החשש מפני התרגול , הרי שאין לו בסיס ממשי. מחקרים שבדקו את תגובת הכאב לתרגול מצאו אומנם עלייה בכאב זמן התרגול אולם כעבור זמן קצר לאחר התרגול חלה ירידה בכאב, לעיתים אף לרמה נמוכה יותר מאשר לפני תחילת התרגול.
גם לגבי החשש שהתרגול יגרום לפגיעה בתהליך הניתוחי, לא נמצא בסיס. מתברר שכאשר התרגול מתבצע בהתאם להוראות הרפואיות של המנתח תרגול זה הוא בטוח לחלוטין.
מניתוח של 16 מחקרים שעסקו בנושא עולה שהסיכון לפגיעה במפרק עצמו עומד על 0.7% זאת לעומת כ 1% בקבוצת המטופלים שעברו תרגול סטנדרטי.