Printהקשר שבין השמנה לכאבי מפרקים על רקע של שחיקת הסחוס (אוסטאואטריטיס), נראה כמובן מעליו. מה שפחות ברור זה שירידה במשקל אפילו של מספר קילוגרמים יכולה לתרום משמעותית לירידה בכאבים ולשיפור בפרופיל הסחוס.

הקדמה
שחיקת הסחוס הבין מפרקי (אוסטאוטריטיס) הינה המחלה הניוונית השכיחה ביותר באוכלוסייה הבוגרת. המחלה פוגעת בעיקר בסחוס במפרקים נושאי משקל בברך ובירך. סימנייה הראשוניים הינם : הופעת כאבים במפרק מיד בתחילת ההליכה, לאחר מנוחה ממושכת , שחולפים לאחר מספר צעדים. אך עם התקדמות המחלה והפגיעה במפרק, הכאבים הולכים ומתגברים גם במהלך ההליכה עד למצב שהכאבים מגבילים באופן משמעותי את מרחק ההליכה.
למחלה ישנם טיפולים שונים המיועדים לשיפור בתפקוד המפרק כגון טיפולי פיזותרפיה לחיזוק השרירים סביב המפרק ושיפור איכות וטווח התנועה במפרק , טיפול באמצעות הזרקות חומרי סיכוך למפרק עצמו. סוג טיפולים נוסף מטרתם הפחתת הכאב והפחתת תהליך הדלקתי לדוגמא: מתן תרופות או זריקות נוגדות דלקת ולבסוף במידה והטיפולים השמרניים לא הועילו, מומלץ לבצע טיפול ניתוחי להחלפת המפרק הפגוע.

השמנה כאובה
הסיבה המדויקת להופעת שחיקת הסחוס עדיין אינה ברורה, אולם זוהו מספר גורמי סיכון שרובם אינם ברי שינוי, כגון גיל מבוגר ומין. נשים סובלות יותר מגברים, היסטוריה של פציעות או חבלות במפרקים.
אך גורם סיכון המשמעותי ביותר בר שינוי הינו השמנת יתר. מפתיע אבל למרות הקשר הגיוני שבין העלייה במשקל הגוף לעומס מוגבר על מפרקי הגוף. לרוב החולים אינם קושרים את הכאבים למצב של עודף משקל. ממחקרים שבדקו לאורך זמן אנשים בגיל העמידה מצאו שעלייה אפילו קלה במשקל הגוף בגיל זה הגבירה את הסיכון לעבור ניתוח להחלפת מפרק הברך בכ10% . כך שלמעשה משקל הגוף הוא המרכיב מרכזי בהתפתחות המחלה.
מתברר שהסיכון גדול יותר משמעותית במצבים שבהם נוצר שינוי במנח הברך. שינויים במנח הברך האופיינים לשלבים מתקדמים של המחלה (הנקראים valgus ולגוס כאשר הברכיים נוטות פנימה או varus וורוס שהברכיים נוטות החוצה) ובשילוב עם השמנת יתר הם גורמים להאצה נוספת בהחמרת הכאבים. הסיבה הינה , שלמרות שעומס שמופעל על המפרק לדוגמא: במצב הליכה, גורם למעשה להזנת הסחוס על ידי הנוזל המפרקי . במצב של השמנה שמלווה בשינוי במנח המפרק או במצבים של השמנת יתר העומס שמופעל על אזורים שונים במפרק גדל משמעותית ועובר סף מסוים אשר גורם נזק מכני לסחוס ומאיץ את התהליך הדלקתי של שחיקת הסחוס.

כל קילו חשוב
העובדה המעודדת הינה שישנו קשר ישיר בין הפחתת משקל לירידה בכאבים ולשיפור בפרופיל הסחוס. ככול שהירידה במשקל גדולה יותר הירידה בכאבים ושיפור במצב המפרק גדול יותר. מחקרים הראו בוודאות שירידה במשקל של 5% ממשקל הגוף גרמה לירידה בכאבים ולשיפור קל אך משמעותי בתפקוד החולה, כאשר הדיאטה בוצעה עם ביצוע אימון גופני השיפור המושג היה גדול יותר. ירידה של 7.5% ממשקל הגוף גרמה לשיפור בדרגה בינונית בתפקוד החולה , ואליו ירידה של 10% במשקל הגוף השיגה ירידה של % 50 בכאבים ולעליה דרמטית תפקוד.
השפעה המשמעותית של הפחתה של כל ק”ג ממשקל הגוף, הוכחה גם במחקרים ביומכנים שבהם בחנו את העומס המופעל על המפרקים בהתאם לשינוי משקל הגוף. מהמחקרים עולה שהפחתה של קילו אחד במשקל הגוף מפחיתה את העומס הפועל על המפרק בזמן ביצוע צעד פי 4. משמע ירידה בעומס המופעל על המפרק בכ4 ק”ג בכל צעד. נתון זה משמעותי מאוד, שלוקחים בחשבון שאדם שמפחית ממשקלו 10 ק”ג, העומס שפועל על המפרק בזמן הליכה למרחק של קילומטר (כ- 750 צעדים) פוחת בכ3000 ק”ג!
הירידה בעומס על המפרק, והעלייה בתפקוד מלווים גם בשינויים מטיבים בסחוס עצמו, מחקרים הראו שירידה במשקל לאורך זמן גורמת לעלייה בעובי הסחוס, לשיפור בפרופיל התאי הסחוס ולירידה בתהליך הדלקתי. אך אם זאת מחקרים הראו שישנם אזורים במפרק אשר מגיבים טוב יותר לתהליך הירידה במשקל, לדוגמא: ירידה במשקל הובילה לשינויים מטיבים בעיקר באזור הפנימי של הברך לעומת אזורים אשר מגיבים פחות החלק החיצוני של הברך.
חשוב לזכור שבכל המחקרים , הירידה במשקל המומלצת הינה הדרגתית, קצב הפחתה המומלץ הינו בין1-0.5 ק” ג בשבוע. והשיפור בתפקוד והשינויים המטיבים ברקמת הסחוס נמדדו לאחר מספר חודשים –עד שנה לאחר של שמירה על משקל הגוף החדש.
חשוב לבצע את הדיאטה בשילוב עם פעולות גופנית, לא רק כדי להגביר את ההוצאה הקלורית על מנת לזרז את הירידה במשקל עצמה, אלה גם במטרה לשפר את התפקוד השרירים סביב המפרק ובכך לשפר תפקוד המפרק. כאשר הירידה במשקל בוצעה ללא תרגול לחיזוק שרירים, התוצאה הייתה ירידה במסת השרירים באזור המפרק דבר שעלול לעכב את השפעה המטיבה של הירידה במשקל. הפעילות המומלצת הינה תרגול יום יומי שמורכב מאימון אירובי בתחילה ללא נשיאת משקל הגוף לדוגמא תרגול אופניים או שחייה וביצוע תרגילי חיזוק לשרירי הרגליים בדרגות קושי שונות, תחילה בישיבה ועם השיפור בתפקוד השרירים תרגול במצב עמידה.