מרוץ הטור דה פראנס מהווה הצצה נדירה ליכולות הגופניות שמבדילות בין המשתתפים בטור למנצחים.
בספורט המקצועני הניצחון שווה הרבה יוקרה ובעיקר כסף, ובעיקר כאשר מדובר בענפי ספורט פחות פופולריים. בעוד שבכדורגל המקצועני בליגות הבכירות באירופה גם שחקנים שאינם מוגדרים ככוכבים מרוויחים משכורות של מספר מיליוני דולרים, בענפים פחות פופולריים לדוגמה רכיבה על אופניים, הכוכבים זוכי התחרויות היוקרתיות מרוויחים מספר מיליוני דולרים לעומת זאת רוכבים שלא נחשבים כמובילים מרוויחים הרבה פחות.
מרוץ האופניים הטור דה פראנס, האירוע המפורסם ביותר של רכיבה על אופניים בעולם, הוא הזדמנות טובה לבחון מה ההבדל בין ספורטאי מקצוען לבין אלוף. בעוד שבענפי הכדור שהיכולת אותה מציג הספורטאי מורכבת ממספר רב של יכולות ספציפיות בנוסף ליכולות הגופניות כגון: קורדינאציה ,דיוק וכו’ ענף רכיבת האופניים מתבסס בעיקר על סבולת לב-ריאה. נכון שהרוכבים רוכבים בקבוצה ובמהלך המרוץ מבוצעים מספר מהלכים טקטיים, אולם במהלך השנים נערכו מספר מחקרים שעקבו אחרי רוכבי העלית ומצאו שיכולת אירובית אדירה הופכת אותם לאלופים.
התעלות פיזיולוגית
מרוץ הטור דה פראנס ללא ספק הוא אירוע ספורט שדורש את יכולת סבולת לב ריאה הגבוה ביותר. כ 200 רוכבי אופניים מקצוענים ירכבו למרחק של כ 3600 ק”מ במשך זמן של כ 94 שעות. המרוץ מורכב לאורך השנים מממוצע של 21 קטעי רכיבה שחלקם כוללים: רכיבה בקטעים מישורים שהצלחה בהם דורשת רכיבה טקטית קבוצתית, קטעי טיפוס הרים הדורשים יכולות אירוביות אדירות וקטעי רכיבה מול השעון שדורשים הפקת כוח גדול בשרירי הרגליים.
כאמור הטור הוא אירוע הספורט הדורש מאמץ גופני הגדול ביותר, מה שמבדיל אותו ממרוצי אופניים אחרים, לדוגמה טור דה וולטה, הוא שקטעי טיפוס ההרים קשים וארוכים יותר מה שמכריח את הרוכבים לרכב במאמץ כמעט מרבי לאורך זמן גדול יותר. בניתוח ההוצאה האנרגתית של הרוכבים עולה שבקטעים הקשים המאמץ הגופני שווה למאמץ הנדרש להשלים שתי ריצות מרתון. בהתחשב בעובדה שהם רוכבים 21 קטעים במהירות ממוצעת של מעל 40 קמ”ש במהלך המרוץ מדובר במאמץ גופני אדיר.
מנצחים מרווחים
רוכבי הטור מחולקים ל 21 קבוצות מקצועניות שתקציבם הכולל הוא 235 מיליון דולר, סכום נמוך בהשוואה לענפי ספורט אחרים, אולם בשנים האחרונות בעקבות העלייה בפופולריות של ענף האופניים חלה עלייה משמעותית של כ 40% בשכר אותם מקבלים הרוכבים. רוכב מתחיל בקבוצה המקצוענית מרווח כ 200,000 יורו בשנה זאת לעומת רוכבים מובילים אנדי שלק או ברדלי וויגנס שמרוויחים עד פי 20 יותר, כ 4 מליון יורו בשנה. גם סך הפרסים בטור מתחלק בצורה חדה, בעוד שהמנצח של מרוץ הנמשך יותר מ 3 שבועות רכיבה יזכה בסכום כסף נכבד של 450,000 יורו, מקום שני יזכה 250,000 יורו. על ההשתתפות הרוכבים מרווחים על פי מיקומם אלפי יורו בודדים וניצחון בכל קטע מקנה 800 יורו. זכייה בפרסים שונים כגון: רוכב ההרים המצטיין או המאיץ הטוב ביותר, יזכה את הרוכב ב 25,000 יורו, אולם עיקר הרווח הכספי מלווה ביוקרה ובפרסום שמלווה בזכייה בטור השווה לכמה מיליוני דולר.
יכולת של אלופים
אם כך מה הוא הגורם שמפריד בין המשתתפים לבין הניצחון וכסף הגדול? מתברר שמנצח הטור הוא בעל מאפיינים פיזיולוגיים ברורים המבדילים בינו ובין הרוכבים האחרים. יכולת צריכת החמצן המרבית, שמהווה מדד ליכולת האירובית המרבית של הספורטאי, אצל מנצח הטור היא בעלת ערך על אנושי של מעל ל 80 מיליטר חמצן לק”ג, רוכב מקצועני אחר הוא בעל ערכיים של בין 70-80 מיליטר/ק”ג. רק לשם השוואה כדורגלן בליגת האלופות הוא בעל ערכים של בין 60-70 מיליטר/ ק”ג.
מה שבעיקר מבדיל את האלופים לבין הרוכבים האחרים היא היכולת להפיק כוח גדול ביותר ברגליהם, ביחס למתחריהם, לפרק זמן ארוך יותר. הכוח אותו מפיקים הרוכבים נמדד ביחידות ההספק של וואט. לשם השוואה בעוד אדם בעל כושר גבוה, חובבן, באימון רכיבה על אופניים יכול להגיע להספק של כ 200 ווואט, רוכבי הטור יכולים להגיע לדרגות של כ 500 וואט, אך כל זאת לא מספיק על מנת לנצח. על מנת לנצח צריך להתמיד בקצב רכיבה זה לאורך זמן. בקרב המנצחים בטור נמדדו הספקים של 550 וואט שבהם הם יכולים להתמיד לאורך דקות ארוכות, כתוצאה מכך הם יכולים לבצע מאמץ בכ 90% מהיכולת המרבית לעומת 85% מהיכולת המרבית שנמדדו בקרב משתתפים בטור.
השאלה כיצד המנצחים מציגים יכולת גופנית זו תלויה כמובן במרכיב גנטי, כ 10 ממנצחי הטור ב 20 שנה האחרונות: גובהם היה 180 ס”מ ומשקל גופם היה 67 ק”ג, שזה המבנה האופטימלי לקטעי הרכיבה כנגד השעון. אך היכולת זו תלויה גם בשנים של אימון. בשנים אחרונות, ממוצע הגיל של מנצח הטור מצטמצם ועומד על כ 29 שנה , מה שמצביע על כך שנדרשות שנים רבות של אימון ספציפי של רכיבה על מנת לשפר את היכולות הגופניות, זאת לעומת ענפים אחרים לדוגמה טניס שבהם שיא הקריירה מגיע מוקדם יותר. במהלך האימוניים, לאורך השנים, רוכבי העלית מאמצים דפוס רכיבה שכולל סיבוב מהיר של מעל 100 סיבובים לדקה שאותה פיתח, לאנס אמסטרונג .רכיבה בצורה זו משפרת את היעילות הפיזיולוגית של הרכיבה על ידי שיפור בזרימת הדם לשרירי הרגליים.
לסיכום, ענף האופניים מהווה הצצה נדירה ליכולות הגופניות שהופכות, ספורטאים לאלופים בספורט המקצועני. מתברר שיתרון קטן ביכולות הגופניות שנובע גם מגנטיקה מתאימה אך גם מהשקעה באימונים ממושכים, עושה את הבדל בין אלופים לבין משתתפים ושווה הרבה כסף.