ביצוע אימון גופני הינו בעל השפעה מיטבה על העיניים. ביצוע אימון אירובי ואימון משקולות נמצאו כבעלי השפעה מונעת על הסיכון לפתח גלוקומה העלולה להוביל לעיוורון.
הקדמה:
גלוקומה, הינה מחלת העיניים שנובעת מפגיעה מתמשכת בעצבי העיניים העלולה לגרום למוות של העצבים המעצבבים את העין ולעיוורון. הערכה הינה שברחבי העולם כ64 מיליון אנשים סובלים מגלוקומה ולכן היא הסיבה העיקרית לעיוורון. גורמי הסיכון למחלה הינם: לחץ תוך עיניי מוגבר , גזע, גיל, וגורמים התלויים בכלי הדם בעין. הטיפול העיקרי במחלה הינו באמצעות תרופות המורידות את הלחץ התוך עייני, אולם מחקרים שהתפרסמו מצאו השפעה מוגבלת של הטיפול התרופתי על התפתחות הגלוקמה. הובילו לחיפוש אחר דרכי טיפול אחרות שהוביל לביצוע מספר מחקרים בנוגע להשפעת אימון גופני על התפתחות הגלוקומה. מחקר שהתפרסם לאחרונה בעיתון גלוקומה על ידי קבוצת חוקרים מרכז רפואי באינדיאנפוליס בראשותו של פרופ’ אריס סיכמה את ממצאי המחקר בנושא זה ב-30 שנה האחרונות.
אימון אירובי וגלוקומה:
הנחה שאימון גופני עשוי לגרום להפחתת הסיכון לגלוקומה היא מפתיעה, מכוון שאימון גופני גורם לעלייה בדופק ובלחץ הדם, ולכן החשש העיקרי שעלייה בזרימת הדם בכלי הדם לאיזור המוח המובילים את הדם גם לעיניים עלולה להגביר את הלחץ התוך עיניי.
אולם מחקרים הוכיחו שאימון דווקא גורם לירידה בלחץ התוך עיניי. מתברר שבזמן אימון הגופני מתרחשת עליה בזרימת הדם בגוף אולם זרימת הדם המוח נשארת ללא שינוי. הסיבה הינה שלמוח ישנה יכולת עצמאית לווסת את כמות הדם והלחץ הדם אשר זורם בעורקיו. מערכת כלי הדם במוח רגישה מאוד, ומגיבה במהירות לשינויים הקלים ביותר המתרחשים בזרימת הדם. ולכן בזמן אימון לא מתרחשת עלייה בזרימת הדם לעיניים.
מתברר שלא כמות הדם היא הקובעת אלה השינויים המטבוליים המתרחשים בזמן מאמץ. בזמן מאמץ מתרחשת עליה ברמות חומצת החלב (לקטאט) ועלייה בחומציות הדם ועלייה בריכוז הדם. כל אלה גורמים לירידה משמעותית בלחץ התוך עיניי לאחר האימון. כאשר נטרלו את אחד מהגורמים באמצעיים חיצוניים לא התרחשה ירידה בלחץ התוך עיניי. נמצא שלאחר אימון גופני אירובי מתרחשת ירידה משמעותית בלחץ התוך עיניי , ירידה זו נשמרת לאורך של מספר שעות. מכיוון שהירידה בלחץ תלויה ברמות חומצת החלב, וחומציות הדם הרי יש קשר ישיר לדרגת קושי של האימון . ככול שהאימון קשה יותר מתרחשת ירידה גדולה יותר. אימון ריצה גרם לירידה גדולה יותר בלחץ מאשר אימון ריצה קלה , ואילו הליכה גרמה לשינויי משמעותי אולם הקטן ביותר. לכן דרגת המאמץ המומלצת הינה דרגת מאמץ בינונית. חשוב לציין שהשינויים היו משמעותיים יותר בקרב אנשים אשר סבלו מגלוקומה בהשוואה לאנשים ללא גלוקומה. הירידה הזמנית בלחץ כתוצאה מאימון הופכת במשך הזמן לירידה קבועה, ולא נמדדת ירידה נוספת לאחר האימון בלחץ התוך עיניי. במחקרים שבדקו אנשים מאומנים במצב מנוחה בהשוואה לאנשים לא מאומנים באותו גיל נמצא הבדל משמעותי בערכי בלחץ התוך עיניי.
אימון כוח וגלוקמה:
גם אימון לשיפור הכוח, באמצעות משקולות גורם ירידה בלחץ התוך עיניי, ירידה שהיא אומנם פחות משמעותית מאשר אימון אירובי. זאת למרות שבזמן ביצוע אימון עם משקולות מתרחשת עלייה קטנה בלחץ התוך עיניי הנגרמת כתוצאה מעליית הלחץ בבית החזה שגורמת לסגירת הוורידים המובילים דם מכלי הדם במוח המוח ללב. ניתן לצמצם באופן משמעותי את העלית הלחץ התוך עיניי בזמן האימון על ידי הוצאת אוויר בזמן ביצוע המאמץ.
הסיבה העיקרית לירידה בלחץ התוך עיניי בתגובה לאימון עם משקולות הינה שלאחר בביצוע התרגול אנו מאוורריים את הריאות יותר בהשוואה למנוחה, איורור היתר גורם לירידה ברמות דו תחמוצת הפחמן בדם, ובתגובה גורם לירידה בלחץ התוך עיניי.
אולם ישנם תת קבוצות של חולי גלוקומה אשר אימון גופני אינו מומלץ להם. כגון חולים הסובלים מגלוקומה בעין על רקע של שקיעת הפיגמנטים .
סיכום:
לסיכום אימון גופני נמצא כבעל השפעה מטיבה במניעת התפתחות מחלת הגלוקומה, עיקר המניעה נובע מהשפעה ישירה על הלחץ התוך עיניי, המושגת גם באימון אירובי, וגם באימון משקולות. חשוב לזכור שהשפעת האימון האירובי תלוייה בדרגת המאמץ. בתחילת האימוניים הירידה מתרחשת מספר שעות לאחר האימון ובמשך הזמן מושגת ירידה קבועה, הירידה המושגת משמעותית יותר דווקא בחולי גלוקומה.
אימון משקולות לא רק שאינו מחמיר את הלחץ התוך עיניי, כל עוד מקפדים על הוצאת אוויר בזמן מאמץ, אלה גם בעל השפעה מתונה של הורדת הלחץ התוך עיניי, ללא קשר לדרגת המאמץ. זרימת הדם למוח בזמן אימון גופני נשארת קבועה ולכן אינה משפיעה באופן ישיר על התפתחות הגלוקומה.