קרע ברצועה הצולבת קדמית בברך היא פציעה נפוצה בקרב ספורטאים מקצוענים בעיקר כדורגלנים. אבל היא שכיחה גם בקרב ספורטאים חובבנים בעיקר בזמן משחקי כדור או גלישת סקי . מהי הפציעה? לנתח או לא לנתח? ומהו תהליך השיקומי?
תפקיד הרצועה
הברך הינו מפרק הנושא חלק ניכר ממשקל הגוף , לכן המשטח המפרקי שטוח, על מנת שהמשקל הרב יתחלק בצורה שווה בין כל חלקי המפרק. עקב כך, יציבות המפרק תלויה בעיקר בתפקוד רצועות והשרירים סביב המפרק.
מסיבה זו, מסביב למפרק הברך ממוקמות מספר רב של רצועות אשר מתחלקות לשני סוגים לרצועות חיצוניות שחשיבותן פחותה בייצוב הברך ולרצועות פנימיות שהן בעלות חשיבות הרבה ביותר בשמירה על יציבות הברך. הרצועה הצולבת הקדמית היא רצועה פנימית הממוקמת בתוך הקפסולה של המפרק ומחברת בין העצם התחתונה (הטיביה) לבין העצם העליונה (הפמור). תפקידה המכני הוא למנוע את התנועה של העצם התחתונה קדימה ביחס לעצם העליונה. אך יש לה חשיבות גם “כחיישן” המדווח למוח על תנועת הברך, על מנת שהמוח יוכל לבקר את תנועת הברך באמצעות השרירים.
מנגנון הפציעה
מכוון שפועלים על הברך כוחות רבים בזמן ניתור, בעיטה, נחיתה, או נפילה. הרצועה פועלת כנגד עומסים גבוהים שעלולים לגרום לפציעה. הקרע המלא ברצועה לרוב נגרם מתנועה לא מבוקרת של הברך לעיתים לאחר נפילה, או טראומה. שמתרחשת כאשר הברך בכיפוף ונוטה כלפי פנימה.
לרוב החבלה מלווה בנפיחות בברך, כאב, והגבלה בזמן ביצוע תנועות הברך. הפציעה נפוצה יותר בקרב נשים בערך פי 2 מאשר גברים עקב גמישות של הרקמות המייצבות בברך.
אבחון
ביצוע בדיקת הדמייה MRI נותנת את התמונה המדויקת ביותר על מצב הרצועה בברך. אולם מכוון שזמן המתנה לבדיקה זו לוקח זמן רב, לרוב מבצעים אותה רק מספר חודשים לאחר הפציעה.
בנוסף ניתן לאבחן את הפציעה גם באמצעות בדיקות פיזיקליות המתבצעות בשכיבה על המיטה. הבדיקות בוחנות את היציבות של הברך. מהימנות בדיקות אלה טובה. אולם בשל הכאב לא ניתן לבצע אתם מיד לאחר החבלה, אלה רק לאחר שהכאב והנפיחות מהפציעה חולפות.
גם לתלונות המטופל ישנה חשיבות רבה: הרגשה של חוסר יציבות של הברך “לדוגמא: הברך בורחת לי” ונפיחות המופיעה בברך לאחר ביצוע מאמצים, קליקים בזמן תנועה של הברך עלולים להגדיל את החשד לקרע ברצועה.
טיפול
ישנן שתי אופציות טיפוליות, ניתוח לשחזור הרצועה , או טפול שמרני פיזיותרפיה. לגבי החלטה איזה אופציה טיפולית עדיפה, קיימות מספר גישות, וזאת מכוון שאין בדיקה שיכולה חזות למי מהמטופלים עדיף ניתוח ומי יכול להשתקם באמצעות פיזיותרפיה בלבד. לכל תהליך יש יתרונות וחסרונות. למרות שתוצאות הניתוח טובות עדיין מדובר בתהליך התערבותי בעל סיכונים. לעומת זאת פיזיותרפיה בטוחה אומנם ומשיגה תוצאות הטובות, אך עדיין מצב של חוסר יציבות בברך גם אם הוא אינו מורגש בטווח הקצר, בטווח הארוך עלול גרום לפגיעה במבנים נוספים ברך כגון: הסחוס והמינסקוס.
החלטה לגבי אופציה הטיפולית המועדפת תלויה במספר גורמים; דרגת הפעילות הגופנית שאליה המטופל שואף לחזור. ככול שהדרגת הפעילות גבוה יותר לדוגמא ספורטאי פעיל, העדפה היא לבצע ניתוח על מנת שיוכל לעסוק בספורט בבטחה. כאשר מדובר בדרגת פעילות הכוללת: ריצה ומשחקי כדור כתחביב, החלטה תלויה בתפקוד הברך. במקרים אילו, מומלץ להתחיל בתהליך השיקום בפיזיותרפיה ובמידה והמטופל לאחר 3 חודשיים עדיין סובל מכאבים בזמן ביצוע ניתורים, ריצה, או הגבלה בתנועה והרגשת חופש יש להעדיף את הגישה הניתוחית. במידה והמטופל חזר לתפקוד מלא, ללא כאבים ונפיחות, הטווחים בברך מלאים. יש מטופלים שיעדיפו להימנע מהניתוח.
במקרים כאשר דרישות המטופל לפעילות נמוכות והוא בגיל מתקדם שיקום באמצעות פיזיותרפיה משיג תוצאות טובות.
שיקום לאחר ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת קדמית
תוצאות הניתוח הן לרוב טובות, אך על מנת להבטיח את הצלחת הניתוח יש להתחיל מיידית בשיקום והפעלה של הברך. תהליך השיקום לאחר ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת הקדמית, לוקח כ4-6 חודשיים. והוא מתבסס על פרוטוקול מובנה, שלוקח בחשבון את קצב החלמה הטבעי של הגוף, ואת העומסים שניתן להפעיל כל שלב על הברך.
בחודש הראשון עיקר השיקום כולל שיפור בטווחי הברך, מניעת הידבקויות של הרקמה , והשגת פעולה תקינה של הברך בזמן ביצוע פעולות בסיסיות כגון הליכה, עליית מדרגות וכו.
בהדרגה גדל העומס שניתן להפעיל על הברך, מתחילים בחיזוק שרירים של הברך והירך תרגול של ייצוב והשליטה בברך.
החלק השלישי של השיקום החל מהחודש השלישי והלאה, כולל בעיקר מאמצים דינמיים ניתורים, ריצה, מתוך מטרה להשיג חזרה מלאה לתפקוד מלא.
התדירות מומלצת לתהליך השיקומי: טיפול 3 פעמיים בשבוע, לטיפול אינטנסיבי יותר לא נמצא כמזרז את התהליך השיקום.