אנטומיה:
הכתף הוא איבר המורכב משלושה מפרקים: המפרק העיקרי נמצא בין עצם הזרוע לשכמה , מפרק בין השכמה לבית החזה, השכמה למעשה מונחת על הצלעות ומחוברת על ידי שרירים בלבד ומפרק בין השכמה לעצם הבריח. ריבוי המפרקים מאפשר לכתף תנועתיות רבה שלעיתים באה על חשבון היציבות. היציבות של הכתף מושגת גם בצורה אקטיבית וגם בצורה פסיבית: אקטיבית באמצעות השרירים המייצבים של הכתף rottator cuff קבוצה של 4 שרירים שתפקידם לשמור את ראש עצם הזרוע במקומו בזמן ביצוע תנועה. פסיבית: על ידי מספר רב של רצועות השומרות על המפרקים במקומם. ריבוי הרצועות ושרירים יוצר אזור המאופיין בצפיפות אנטומית רבה.
ביומכניקה של פעולת הכתף:
תפקוד המפרקים: בזמן תנועה של הכתף לדוגמא: בזמן ביצוע הרמת היד מתרחשת תנועה בשלושת המפרקים בו זמנית, אולם עיקר התנועה מתרחש במפרקי הזרוע והשכמה. היחס בין תנועת הזרוע לשכמה הוא 2:1. על כל שתי מעלות שהזרוע זזה השכמה זזה מעלה אחת.
פעולת השרירים במפרק:
ישנם 3 סוגי שרירים הפועלים בזמן פעולת הכתף
1. השרירים המיצבים של הכתף: שרירים פנימיים מתחברים בקרבת ראש עצם הזרוע, ובזמן ביצוע פעולה בכתף הם מתכווצים ומייצבים את הראש הזרוע במפרק . פעולתם עדינה, והם קרובים מאוד אחד לשני לכן קרע או דלקת שלהם יגרום להופעת כאב.
2. השרירים המניעים את הזרוע: מספר שרירים גדולים אשר מתחברים כסנטימטר מתחת לראש הזרוע. העובדה שהם גדולים, והחיבור האנטומי שלהם לעצם הזרוע מרוחק. גורם לכך שבאופן ישיר אינם גורמים לכאבים או לפגיעה בתפקוד הכתף. השריר העיקרי שפועל בזרוע הוא שריר הדלתואיד, שריר גדול שעובר מעל הכתף, ניתן לחלק אותו 3 חלקים, החלק הקדמי אחראי על הרמת היד לפנים ביחד עם שריר הביספס, החלק האמצעי אחראי על הרמת היד הצידה ואילו החלק האחורי עוזר במשיכת היד לאחור. שרירים נוספים הם הפקטוריליס (שריר החזה) האחראי על קירוב אופקי של היד, ושריר הרחב הגבי שאחראי על פשיטה לאחור והורדה של היד.
3. שרירי השכמה: עצם השכמה נעה עם הזרוע על גבי בית החזה לכן מספר רב של שרירים חזקים באופן יחסי מייצב אותה. לרוב השרירים פועלים בו זמנית קבוצה אחת (השרירים העליונים) מושכת למעלה והחוצה את החלק העליון וקבוצה שניה (השרירים התחתונים) מושכת את השכמה למטה ופנימה. השרירים העיקרים: שריר הטרפז שמחולק , לעליון, אמצעי ותחתון, שריר המשור הקדמי seratus antrior שריר חשוב מאוד שבזמן תנועת הכתף מניע את השכמה כלפי חוץ ולמעשה אחראי על כ-10% מהתנועה בזמן הרמת היד.
קרע או דלקת או תפס בשרירי הכתף: rottator cuff syndrom, impingment
כ-10-15% מהאוכלוסייה הבוגרת יסבלו מקרע או דלקת של השרירים המייצבים של הכתף. לעיתים ללא סיבה מיוחדת. בחלק מהאוכלוסייה הקרע לא יגרום לכאב ואילו בחלק אחר דלקת בכתף עלולה לגרום לכאבים חזקים. ישנם מספר גורמים הקשורים לשכיחות גבוה יותר של קרעים או דלקות:
1. עומס גבוה יותר שמופעל על הכתף בדרך כלל נגרם מאימון לא נכון בחדר הכושר.
2. חולשה של השרירים בשכמות אשר גורמת לעומס גדול יותר על המייצבים.
3. חוסר תזמון בפעולת השרירים המייצבים בכתף.
4. קיפוזה מוגברת בבית החזה: (כפיפה השל עמוד השידרה החזי) גורם למנח לא תקין של הכתף.
5. עבודה וביצוע פעולות עם יד מורמת כגון: מורה בכתיבה על הלוח וכ”ו. מאופיין גם אצל ספורטאים המבצעים מספר תנועות רבות כאשר היד מעל הראש, שחיינים, שחקני כדורעף וטניס.
6. חולשה של חגורת הכתפיים.
7. נוקשות מפרקית או הגבלה בתנועת הכתף.
8. קרע כתוצאה מטראומה של הכתף לדוגמא: בלימה של נפילה
הסימפטומים:
הכאב מופיע בפתאומיות לאו דווקא כתוצאה מתנועה חדה, כאב בזמן תנועה בעיקר יד מאחורי הגב (סגירת החזייה) או בזמן הרמת חפץ מעל הראש. כאב לרוב לא מופיע בכתף עצמה אלה מוקרן לאורך היד.
כאבי לילה: קושי בשינה על הצד הכואב.
כאב חד המופיע בזמן תנועה של הכתף.
במצבים חמורים יותר קושי בהרמת היד עד לגובה הראש, קושי בהרמת היד לצדדים.
הטיפול
חיזוק שרירים:
הטיפול הפיזיותרפי העיקרי הינו חיזוק והפעלה שרירי הכתף. בתחילה מומלץ לחזק את השרירים המסובבים של הכתף, באמצעות גומיה. על בסיס יום יומי תרגול זה משפר את התזמון שלהם לפעולה בזמן ביצוע פעולות עם הכתף . כמו כן מומלץ לחזק את שרירים המניעים של הכתף ולתרגול את יציבות השכמה באמצעות העמסת משקל. בעמידת 6 או ביצוע שכיבות שמיכה על הקיר או על הרצפה.
התרגול לאורך זמן גורם לירידה בכאבים לתפקוד תקין של השרירים, ולשיפור התפקוד היום יומי.
שמירת טווחי הכתף:
לעיתים הגבלה בכתף נובעת מפגיעה באלמנטים הפסיבים של המפרק: ירידה בטווח המפרקים, וקיצור שריריי הכתף, הגבלת תנועה בבית החזה. לכן ביצוע תנועות פסיביות והנעת המפרקים במישורים השונים, ביצוע מתיחות של השרירים ורצועות בכתף יגרום לשיפור התנועתיות בכתף והפחתת הכאבים.
ביצוע שינוי במנח הכתף תוך כדי תנועה אקטיבית- טכניקת מליגן:
ביצוע תנועות אקטיביות תוך שינוי במנח הכתף על ידי המטפל , , יעיל בהפחתת הכאב ובשיפור טווח התנועה.
טיפול ברקמה רכה:
כתוצאה מפעולה לא תקינה של הכתף, מספר השרירים המניעים את השכמה בעיקר פועלים בעומס יתר ושחרור שלהם גורם לפעולה חלקה יותר של הכתף.
שחרור המפרקים:
נוקשות במפרקים בעיקר בין השכמה לעצם הבריח ובעמוד השדרה עלולה להגביל את תנועת הכתף, ולגרום לעומס שרירי מוגבר. שחרור המפרקים מתבצע באופן פסיבי על ידי המטפל.
יתרונות הטיפול האקטיבי המשולב :
מכוון שהחלק עקרי של הטיפול גם בהפחתת הכאב וגם בהחזרת התפקוד התקין לכתף הינו טיפול אקטיבי. חיזוק מקצועי של כל שרירי הכתף באמצעות ציוד מתאים ישפר בצורה משמעותית את תוצאות הטיפול. עבודה נכונה יותר של השרירים המניעים את הכתף והשכמה, בשילוב עם עבודה ממוקדת על השרירים המסובבים, בשילוב עם טכניקות פסיביות נמצא כיעיל יותר מאשר טיפול פסיבי בלבד.