כאבים ממערכת השלד והשריר הינם כאבים שכיחים מאוד באוכלוסייה. כאשר הכאבים כרוניים, אינם חזקים, מופיעים בתדירות נמוכה ולאחר מאמץ ממושך , לדוגמא בסוף יום העבודה. אמצעי הטיפול היעיל ביותר להפחתת הכאב הוא ביצוע אימון גופני. אולם חלק מהאנשים למרות ביצוע התרגול עדיין יסבלו מכאבים. מה הן הטעיות הנפוצות שבגללן התרגול הגופני אינו יעיל.
כאב היינו תחושה סובייקטיבית, אשר מועברת למוח על ידי רצפטורים מיוחדים אשר נמצאים בחלקי הגוף השונים בעיקר בשרירים ובמערכת העצבית. הרצפטורים אלה מגיבים למספר רב של גירויים כגון : לחץ מכני, פגיעה ברקמה, נפיחות, שחרור חומרים כימיים שונים, חום או קור.
לרוב הופעת הכאב מלווה בתהליך דלקתי אשר מגדיל את הרגישות לכאב באותו אזור. לרוב הכאב הכרוני נובע מפגיעה קלה אך מתמשכת החוזרת על עצמה לאורך זמן בחיי היום יום. לדוגמה: ישיבה לא מותאמת מול מחשב הגורמת לעומס על שרירי הצוואר, או תהליכים כרוניים ניוונים בסחוס של הברכיים בשילוב עם חוסר פעילות גופנית.
תרגול ומאמץ גופני גורמים בעיקר בשלב הכרוני להפחתת הכאב. הפעילות הגופנית גורמת לשחרור חומרים כגון אנדורפינים אשר מפחיתים את פעולת מערכת הכאב. בעוד שבקרב אנשים בריאים שחרור אנדורפינים מתרחש בזמן מאמץ ממושך ונקשר בעיקר לרצי מרתון, הרי שבקרב אנשים הסובלים מכאב נמצא ששחרור אנדורפינים מתרחש בשלב מוקדם יותר של הפעילות, והוא משפיע לאחר זמן קצר הרבה יותר של פעילות.
בנוסף, ביצוע אימון גופני מצריך פעולה נרחבת של המסלולים העצביים מהמוח דרך עמוד השדרה ועד לשרירים הפעילים. במחקרים נמצא שהפעלה עצבית זו חוסמת את ההולכה העצבית של הכאב המתרחשת במסלולים עצביים סמוכים ומפחיתה את תחושת הכאב.
השפעה נוספת היינה השפעה פסיכולוגית לרוב אנשים הסובלים מכאב נמנעים מביצוע מאמצים גופניים בשל חשש מהחמרה בכאב, מה שעלול להחמיר את מצבם הגופני ולהגברת הכאב. ודווקא גישה אקטיבית, גורמת לירידה בפחד מתנועה ולשיפור ביכולת התפקוד היום יומית שלהם, ועל ידי כך הפחתת הכאב.
בשל כך ביצוע פעילות גופנית מתונה היינה חלק חשוב בטיפול מאנשים הסובלים החל מפיברומיאלגיה, כאבי גב, ברכיים ומחלות דלקתיות שונות.
אולם למרות ההמלצה לביצוע פעילות גופנית עדיין חלק גדול מן האנשים אשר יבצעו את התרגול עדיין יסבלו מכאבים למרות התרגול.
להלן מספר סיבות נפוצות מדוע התרגול הגופני אינו יעיל מספיק.
חוסר סבלנות: לביצוע תרגילים ישנה גם השפעה מידית שחולפת לאחר מספר שעות, וגם השפעה ממושכת. על מנת להשיג השפעה ממושכת ומשמעותית יש צורך בתרגול לאורך זמן. מכוון שמטרת התרגול הוא השגת שינויי פיזיולוגי בפעולת הגוף, לרוב נדרשים לפחות 4 שבועות של תרגול על מנת להשיג שיפור ראשוני. מבחינה קלינית רוב תוכניות הטיפול נמשכות כשלושה חודשים על מנת להשיג שיפור משמעותי.
חוסר בתרגול יום יומי: התנועה כשלעצמה גורמת לשחרור לחצים מכניים, שיפור בזרימת הדם, דורשת פעולה של מערכת העצבים והשרירים. מטרתה “לחנך” את הגוף לפעול בצורה נכונה יותר. לכן את התרגול יש לבצע על בסיס יום יומי , ולעיתים מספר פעמיים ביום על מנת גם להפחית את הכאב וללמד את הגוף לפעול נכון יותר.
תרגול בדרגת קושי גבוה מידיי: בשלב הראשון פעולה שרירית מוגברת עלולה דווקא להחמיר את הכאב, לכן בתחילה פעילות גופנית יש לבצע פעילות מתונה בעומס נמוך ודגש על תנועה נכונה. המטרה בשלב הראשון אינו חיזוק שרירים אלה רק הפעלה שלהם, על מנת לגייס אותם לפעולה בתזמון הנכון. פעילות בעומס גדול מידיי תגביר את העומס על השרירים והמפרקים הפועלים ולאורך זמן תחמיר את הכאב.
התמקדות באזור הכואב: באנשים הסובלים מכאב, נמצאה פעילות שרירית מוגברת גם במפרקים רחוקים מאזור הכאב. לדוגמה: כאב באזור הכתפיים גורם לכיווץ מוגבר ועומס בשרירים באזור עמוד השדרה העליון אשר מטרתם לקבע את המפרק הכואב. לכן בזמן התרגול חשוב להפעיל גם את השרירים במפרקים הסמוכים ולא להתמקד רק באזור הכואב.
חוסר בגיוון בתרגול הגופני: כאשר בדקו את דפוס הפעילות של אנשים הסובלים מכאב לדוגמה: בזמן הושטת היד , נמצא שהם נטו לבצע את הפעילות בצורה זהה לאורך זמן לעומת אנשים ללא כאב . כלומר על מנת להפחית את הכאב, המוח אימץ דפוס פעולה אחיד . אחת ממטרות התרגול היינה להחזיר את ממגוון האפשרות לביצוע התנועה. לכן מומלץ לאורך זמן לא לבצע מספר תרגילים מצומצם מספר רב של פעמים, אלה לגוון את התרגילים אשר יאפשרו פעולה מוטורית רחבה יותר. לדוגמה: לסובלים מכאבי גב: הפעלה של שרירי הגב והמייצבים במספר תנוחות ולא רק בשכיבה.
שילוב פעילות אירובית: שילוב פעילות אירובית כגון הליכה נמצא כיעיל בהפחתת הכאב בקרב סובלים מכאבים שונים, ללא קשר לאזור הכואב. הפעילות גורמת להפעלה של השרירים, ולתנועה במפרקים וגורמת לשחרור אנדורפינים ולכן היא מגבירה את יעילות התרגול הגופנית. ולכן מומלץ לשלב את הפעילות בנוסף לתרגול השרירי.