שבירת שיא העולם במרתון משקפת התאמה פיזיולוגית מושלמת, תוכניות אימונים מתקדמות ותמריץ כלכלי גדול למנצחים.
ביום ראשון האחרון נשבר שוב השיא העולמי בריצת המרתון, כאשר דניס קימטו מקנייה עצר את השעון על 2:02:57 והיה לרץ הראשון שירד מ 2:03.
ריצת המרתון, שבהיסטוריה הרחוקה נחשבה לגבול העליון של הסבולת האנושית, כאשר הרץ היווני שרץ לעיר מרתון נפטר לאחר הריצה, הפכה בעולם המודרני לריצה שבה הרצים רצים בקצב מדהים וגומאים את המרחק בקצת יותר משעתיים. השיפור בתוצאות בריצות המרתון במהלך השנים משקף את השינויים שהתחוללו בענף האתלטיקה. שיאי ריצת המרתון נשברו באופן עקבי החל משנת 1950 , מכוון שמשנה זו אומץ המודל של בניית תוכנית אימון שנתית, מה שגרם לשיפור ניכר בביצועי הרצים. במהלך השנים נשבר השיא לא פחות מ 16 פעמים. הקיזוזים המשמעותיים בשיא התרחשו ב1960 כאשר הרצים מאזור מזרח אפריקה, מארצות אתיופיה וקנייה התחילו להתחרות בתחרויות בין לאומיות והחל משנת 1980 בה התרחשה עלייה הדרגתית בפרסים לזוכים.
לא הרבה מודעים לכך, ענף ריצת המרתון הינו הענף הרווחי ביותר באתלטיקה. למעט סופר-סטארים כגון אוסיין בולט, רצי המרתון משתכרים כלכלית טוב יותר ביחס לעמיתיהם באתלטיקה. בשנים האחרות עלו באופן עקבי הסכומים המוענקים לזוכים עבור הזכיות. העלייה בפרסיים נובעת משתי סיבות: האחת, עליה בפופולריות של ריצת המרתון בקרב החובבים. אם עד לפני 20 שנה השלמת ריצת מרתון היתה נחשבת למשימה בלתי אפשרית ועבור משוגעים לעניין בלבד, כיום הפכה ריצת המרתון לתחביב נפוץ ברחבי העולם. כ 50,000 רצים משתתפים בריצות המרתון היוקרתיות בערים כמו בוסטון, ניו יורק ושיקאגו וההרשמה לריצה נסגרת תוך מספר שעות. ב 20 השנים האחרונות עלתה כמות המשתתפים בריצת המרתון פי 20 ויותר מחצי מיליון איש השתתפו בריצות המרתון ברחבי ארצות הברית בשנת 2012, כששכבת הגיל הגדולה ביותר של הרצים היא בגילאי 40-45. העלייה העקבית במספר הרצים מקלה על גיוס ספונסרים לתחרויות הריצה.
הסיבה השנייה לעלייה שהתרחשה בכמות הכסף המעורבת בריצות מרתון הינה שריצת המרתון הפכה לקרב יוקרה בין הערים המארחות, לדוגמה הקרב שהתרחש בין ירושלים לתל אביב בארץ. לכן, הערים המארחות שואפות לשפר את איכות המרוץ על ידי השתתפות של רצים איכותיים והן מציעות להם סכומי כסף נכבדים רק עבור ההשתתפות בריצה עצמה.
כתוצאה מהעלייה בעניין שמעוררות ריצות המרתון בקהל הרחב, כאמור התרחשה עלייה משמעותית בפרסי הזכייה במירוצים היוקרתיים . זכייה במקום הראשון מסתכמת בממוצע ב70,000 $, בנוסף המתחרים האיכותים מקבלים כסף עבור ההשתתפות במרתון עצמו סכום שנע בסביבות 30,000$, סכום נוסף הרצים מקבלים מחסויות המוענקות מיצרניות הנעליים או ביגוד הספורט שעומד על עוד כמה עשרות אלפי דולרים. מעל כל זה, שבירת שיא העולם מקנה בממוצע עוד כ70,000$ נוספים. כך שניצחון בריצת מרתון יכול להעניק לזוכה סכום שנע בסביבות 150,000$. בהתחשב שרצים מהשורה הראשונה משתתפים רק בכ2 ריצות מרתון איכותיות בשנה מתוך מספר רב של תחרויות, הדבר מקנה לרצים רבים אפשריות לזכות בפרסים כספיים גבוהים שלא היו זוכים בהם בתחרויות אתלטיקה אחרות.
הפרמטרים המנצחים
העלייה בפרסים הכספיים מושכת רצים ממקצועות ריצה אחרים כמו ריצה למרחק 10,000 מטר להתחרות על הפרסים הגדולים. הסיבה שרצים רבים יכולים לעשות הסבה לריצת המרתון תלויה בפרמטרים הפיזיולוגים של הריצה. במאמר שפורסם ב j applied physiology , על ידי פרופ’ גוינר ממיו -קלינק, בארצות הברית, הוא וצוות חוקרים ניתחו את הפרמטרים הנדרשים לשבור את שיא העולם בריצת המרתון. מתברר שבניגוד לדימוי שדבק בריצת המרתון בהשוואה למקצועות ריצה כגון 10,000 מטר רצי המרתון אינם בעלי הכושר הפיזיולוגי הגבוה ביותר, ברוב הפרמטרים הפיזיולוגים הטהורים כגון יכולת מרבית של ניצול חמצן, הם נופלים מרצים למרחקים הבינוניים. רצי המרתון מסוגלים אומנם לרוץ בין 85-90% מיכולתם המרבית לאורך זמן, אך יתרונם הגדול הוא ביעילות המכנית הגדולה שלהם. זאת אומרת שהם הופכים בצורה יעילה יותר את האנרגיה אשר נוצרת בשרירים לקצב ריצה מהיר יותר. הדומיננטיות של פרמטר זה מאפשרת לרצים רבים לנסות את כוחם בריצת מרתון מכוון שפרמטר זה מושפע בעיקר מאימונים, לכן פוטנציאל השיפור של רצי המרתון הוא הרבה מעבר לפוטנציאל הפיזיולוגי.
מחקרים שעקבו לאורך שנים אחרי פולה רדקליף, מחזיקת שיא העולם במרתון לנשים, הראו שהיא שיפרה את התוצאות שלה למרות שמבחינה פיזיולוגית לא היה שיפור בפרמטרים הפיזיולוגים שלה כגון צריכת חמצן מרבית או הסף האנארובי. הסיבה לשיפור נובעת מעלייה ביכולת הגיוס המוטורי של השרירים. בכל צעד שהיא עשתה ודחפה את הקרקע יותר יחידות שריר היו פעילות כך שהיא דחפה את הקרקע בכוח גדול יותר מה שהקנה לה מהירות גדולה יותר לאורך זמן.
הדומיננטיות של הרצים ממזרח אפריקה כמו קנייה ואתיופיה נובעת כמובן מהמטען הגנטי שלהם וההתאמה הגבוהה שלהם למקצועות האירוביים. מבנה גופם תואם בצורה מושלמת את הדרישות של הריצה. על מנת להשיג את היעילות המכנית המרבית על רצים להיות בגובה 170 ומשקל גופם כ56 ק”ג בממוצע. היתרון במבנה גוף זה הוא משקל נמוך המאפשר לסחוב פחות משקל לאורך 42 הק”מ המפרכים ומצד שני , שטח הפנים של גופם גדול ביחס למשקל כך שהם יכולים להיפטר ביעילות מהחום אשר גופם מייצר לאורך הריצה.
יתרון נוסף שיש להם על רצים אחרים הוא שהארצות שהם חיים בהן נמצאות במקומות גבוהים והם עוסקים בריצה מגיל צעיר. שילוב של שני תנאים אלה תורם להתפתחות מואצת של יכולת הריאות כך שהם יכולים לאוורר את הראות שלהם טוב יותר ולעביר את החמצן לדם בצורה יעילה יותר מכל רץ אחר.
השיפור המדהים בריצת המרתון, בניגוד למקרים אחרים באתלטיקה, לא מתבצע על ידי כוכב אחד כגון סרגי בובקה או אוסיין בולט אלה על ידי מספר רצים. החוקרים מניחים שעם העלייה בפופולריות של ריצות המרתון ועלייה בהשפעה הכלכלית שלו קצב שיפור השיא ישמר במהלך 20 השנים הקרובות והרצים בעלי התכונות האופטימליות יצליחו לרדת מגבול השעתיים בריצה במרוץ שרק לפני עשרות שנים נחשב לקצה גבול היכולת האנושית.